בתי המשפט צריכים לסרב לאשר הסדרי טיעון והסכמי חדלות פרעון "אינסטנט"

הציון הממוצע של השופטים שנסקרו במדור "שיפוט מהיר" בשנת המשפט תשפ"ה (בין ספטמבר 2024 למאי 2025) הוא 93.7. הציון הממוצע ביעילות הוא 95.3, ובמזג השיפוטי – 92.5. המדור סקר השנה 33 שופטים, מתוכם 27 קיבלו ציונים. כמו בשנים קודמות, גם הפעם עשרות הביקורים בערכאות השונות ברחבי הארץ הניב מספר תובנות רוחביות.

15 מבין השופטים קיבלו את הציון המירבי – 18 נקודות (ראו במסגרת על צורת הניקוד): יניב בוקר, לימור חלד-רון, נורית טביב-מזרחי, איתמר סיון, מיטל צפרוני, רונית סגל, שרון חג'ג', מיטל חלפון-נזריאן, אפרת פינק, בלהה יהלום, נוהאד חסן, אילנה הדר, אור אדם, מירב ניר-שלו והדס קפלן. 17 נקודות קיבלו השופטים אורן כרמלי ואבי לוי. 16 נקודות קיבלו השופטים ארנון איתן, גיא סמולרצ'יק, ציפי גז-שילוני, הלנה בורוכוביץ-ליטוין ודגנית משעלי-ביטון.

את הציונים הנמוכים ביותר קיבלו השופטים מירב גולדנר ורחל גרוס (15 נקודות), ג'מילה ג'בארין-כליפה (14 נקודות) וגיל אדלמן (13 נקודות). המדור לא יכול היה – בשל אופי הדיונים – לתת ניקוד לשופטים מירב דניאל-בונן, בוריס שרמן, ענת גרינבאום, ג'ויה סקפה-שפירא, אופיר טישלר ואורית קרץ.

מאחר שהמדור מתעניין בתפקודם של השופטים, הביקורים נערכים בעיקר בדיונים בשורה של תחומים, בהם השופטים פעילים במיוחד: פשיטות רגל, מעצרים, ימי מוקד פלילי, תביעות קטנות וקדם משפט בדיני עבודה. בהליכים האחרים בשיטה האדברסרית הנהוגה בישראל, השופטים אינם מתערבים בצורה משמעותית במהלך הדיונים, אלא מותירים את הזירה לצדדים. עקב כך, רוב הביקורים היו בערכאות הנמוכות: בתי משפט השלום ובתי הדין האיזוריים לעבודה.

לקחי הרוחב המרכזיים

למה ברגע האחרון? שאלה רטורית זו מייצגת תופעה בולטת במיוחד בה נתקל המדור בשנה היוצאת: גורלות הנחתכים באולם עצמו או מחוצה לו, בדקות האחרונות שלפני הדיון ואפילו במהלכו. אין המדובר בפסקי דין או פשרות, אלא בלחצים המופעלים על צדדים מוחלשים, אולי החלשים ביותר: פושטי רגל ועבריינים.

בתיקי חדלות פרעון רבים, החייבים מתבקשים להחליט בו במקום האם הם מסכימים לתוכנית המוצעת להם, כאשר לכולם יש אינטרס שיענו בחיוב וניתן יהיה להמשיך הלאה – לנאמן, לממונה על חדלות פרעון, אפילו לעורך דינו של החייב. אכן, גם לחייב יש אינטרס לצאת לדרך חדשה וזו המטרה המרכזית של חוק חדלות הפרעון במתכונתו הנוכחית. אך כאשר הוא מתבקש להגיד "כן" או "לא" ברגע האחרון ולעיתים אף אחריו – האם החלטתו מושכלת והיא הטובה ביותר מבחינתו?

כך קורה גם בהליכים פליליים – הן במעצרים והן בימי מוקד. סניגורים פוגשים את מרשיהם לרגעים בודדים באולם, לעיתים בפעם הראשונה, ומנסים לשכנעם להסכים להארכת מעצר ובעיקר להסדר טיעון. גם כאן, הלחץ של הזמן והמקום מתווספים לזה הקיים ממילא בהליך פלילי ובוודאי בעת מעצר.

אין כל סיבה לתופעות הללו, ודאי שלא בעידן התקשורת המודרנית. התירוץ ש"כולם נפגשים באולם" אינו תקף כאשר ניתן לקיים פגישות זום ושיחות ועידה. גם התירוץ של חוסר זמן אינו תופס: פשוט צריך לתכנן את היומן כך שכל הפגישות יתקיימו יום-יומיים לפני כל הדיונים. מדובר בפגיעה בהליך ההוגן, והשופטים צריכים למנוע אותה. איך? באמצעי פשוט ביותר: לא לאשר שום הסכם שאינו מוגש לבית המשפט בכתב לפחות 24 שעות לפני הדיון. הדבר יכול להיעשות גם כהנחיה של הנשיא יצחק עמית, בדומה להנחייתו של הנשיא אשר גרוניס ולפיה כל מסמך שמוגש לאחר השעה 17:00 יטופל למחרת. צעד פשוט ביותר – שיגדיל משמעותית את היעילות ובעיקר את ההגינות.

דחיות בימי מוקד. תופעה מוכרת היטב בכל שנות המדור, שאינה מתקרבת לפתרון כלשהו. הימים הללו נועדו לרכז ולקדם הליכים פליליים, אבל בלי בדיקה סטטיסטית – דומה שזה קורה במיעוט קטן מבין התיקים. נאשמים שאינם מתייצבים (במקרה הטוב יש להם איזשהו תירוץ לא משכנע, במקרה הגרוע הם פשוט לא באים), סניגורים שרק אתמול קיבלו את הייצוג וצריכים זמן, שיחות עם התביעה שטרם הובילו להסכמות, חומר ראיות שעדיין לא התקבל.

מאחר שמדובר כאמור בפלילים, קשה לדרוש מהשופטים שיתעלמו מהמחדלים הללו ופשוט יקדמו את התיקים – משום שהדבר עלול לפגוע בזכות להליך הוגן. אבל במערכת הקורסת תחת הנטל, אסור להמשיך במצב בו מאות שעות שיפוט יורדות לטמיון מדי יום, כאשר הן מתבזבזות על תיאום של מועדים חדשים – שגם בהם, כך מותר לשער, ההתקדמות אינה מובטחת. חומר למחשבה מעמיקה ודחופה של הנהלת בתי המשפט.