מדוע להפסיק אם התיק קרס?

במישור הדיוני יש שלוש אפשרויות - שכולן נראות כרגע בלתי מעשיות. הראשונה היא הסדר טיעון, במסגרתו תוותר התביעה על האישום בשוחד בתיק 4000 ואולי על אחד האישומים במרמה והפרת אמונים בשלושת התיקים, נתניהו יודה בשניים-שלושה אישומים כאלה, ייקבע שדבק במעשיו קלון, הוא יפרוש ועונשו יהיה סמלי עד קל (מאסר על תנאי או עבודות שירות).

אפשרות זו אינה סבירה משתי סיבות. האחת: לאחר שהשופטים המליצו לתביעה לשקול לסגת מאישום השוחד (והיא סירבה), ההגנה יכולה לצפות במידה רבה של ביטחון לזיכוי ממנו – אז למה לתת תמורה בעד מה שתקבל ממילא? השנייה: בעדותו חזר נתניהו אין-ספור פעמים על הטענה שמדובר בתיקים תפורים ומגוחכים ממניעים פוליטיים. גם לאדם בעל בעיית אמינות כמוהו, יהיה קשה מאוד לבצע פניית פרסה ולפתע להודות חלקית.

האפשרות השנייה היא עיכוב הליכים בידי היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה. החוק אומנם מעניק לתביעה שיקול דעת רחב בנושא זה, אך הנוהג הוא לעכב הליכים בעיקר בשל נימוקים חוץ-משפטיים, כגון מחלה קשה. ברור שזה אינו המצב, ונאחל לנתניהו שגם לא יהיה. מיד נתייחס לשאלה מה יקרה אם בכל זאת יהיה עיכוב הליכים, למשל כחלק מעסקה לפיה נתניהו יפרוש מהחיים הפוליטיים.

האפשרות השלישית היא חזרה מכתב האישום, שמשמעותה היא זיכויו של הנאשם. קשה מאוד לראות את הפרקליטות עושה זאת, לאחר שנים בהם טענה בתוקף שיש ראיות מספיקות להרשיעו, ולאחר שרבים בה סברו שכתב האישום צריך להיות חמור עוד יותר. תביעה שאינה מוכנה להיענות להמלצת השופטים לסגת מאישום אחד (גם אם החמור שבהם), אינה צפויה לוותר מיוזמתה על כל התיק.

אבל נניח שבכל זאת מיארה תחליט על עיכוב או חזרה; במקרה כזה, לבית המשפט המחוזי לא יהיה שום שיקול דעת והוא יהיה חייב לאמץ את עמדתה. אין ספק שבמקרה כזה יוגשו עתירות לבג"ץ, וניתן להניח שהן יידחו. פסיקה עקבית בת עשרות שנים היא שאינו מתערב בשיקול דעתה של התביעה; מספר ההתערבויות לאורך כל שנות המדינה הוא פחות מאצבעות כף יד אחת.

המסלול האחר, שלכאורה קל יותר, הוא חנינה – אם תוגש בקשה כזאת בידי נתניהו או מישהו ממשפחתו (כאמור, למכתב של שרי-חנפני הליכוד אין שום משמעות משפטית). אלא שכאן נחזור לנשיא הרצוג הקודם – חיים הרצוג, בפרשת קו 300. אנשי שב"כ רצחו מחבלים שבויים וראשי הארגון בידו ראיות במטרה להאשים בכך את האלוף יצחק מרדכי. הרצוג העניק על-פי המלצת הממשלה חנינות לראש הארגון, אברהם שלום, לבכיר יוסי גינוסר ולשני היועצים המשפטיים שלו –לפני שנפתחה חקירה נגדם.

בג"ץ אשרר את החלטתו, למרות שהייתה זו הפעם הראשונה (והיחידה עד כה) בה ניתנה חנינה לא לאחר הרשעה, אלא כאמור עוד לפני שנפתחה חקירה. הנשיא מאיר שמגר והמשנה לנשיא מרים בן-פורת קבעו שאין מקום להתערבות חריגה ביותר בשיקול דעתו של נשיא המדינה, וכי במקרים חריגים ונדירים ניתן להעניק חנינה לפני חקירה; במקרה זה, ביטחון המדינה מצדיק אותה. השופט אהרן ברק סבר שלא ניתן להעניק חנינה בשלב זה.

במקרה של נתניהו, מדובר על חנינה בעיצומו של משפט – שוב מהלך חסר תקדים – דהיינו הרבה אחרי חקירה, אבל לפני הרשעה. האם בשלב זה ניתן להעניק אותה? את פסק הדין בפרשת קו 300 ניתן לפרש לשני כיוונים מנוגדים. האחד: אם אפשר להעניק חנינה לפני חקירה וכאשר אין כמעט שום ראיות, ודאי שנשיא המדינה יכול להעניק אותה כאשר יש לפניו חומר עצום כמו זה שבמשפט נתניהו. השני: לנשיא אין שום אפשרות להגיע למסקנות משלו, ודאי שלא לפני פסק דין; מעמדו של נאשם חמור בהרבה משל חשוד, ולכן לא ניתן להעניק לו חנינה.

התסבוכת אינה מסתיימת כאן. כאמור, בפרשת קו 300 קבעה דעת הרוב בבג"ץ, כי ביטחון המדינה (מניעת חשיפת המתרחש בשב"כ) מצדיק את החנינה החריגה. האם יש הצדקה ביטחונית למהלך דומה של בנו? על פניו, לא די באמירה כללית על מלחמה או דיפלומטיה, אלא יש להצביע על פגיעה ספציפית בביטחון המדינה אם לא תוענק החנינה – וזה אחרי שנתניהו עצמו הצהיר שיוכל לנהל את ענייני המדינה במקביל למשפטו. עם זאת, ברור שבית המשפט העליון אינו כבול לתקדימיו ויכול לקבוע כעת הלכה מרחיבה יותר.

ועוד נקודה: הנשיא רשאי להציב תנאים למתן החנינה. בדרך כלל הוא מקבל בנושא זה – כמו בסוגיית החנינה בכלל – את עמדת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, ובהחלט ייתכן שהיא לא תמליץ על חנינה לנתניהו;. התערבות ישירה של השר יריב לוין תהיה עילה להתערבות נגדית של בג"ץ ואולי אף לפסילת החנינה אם תינתן.

במקביל, לנשיא המדינה יש סמכות להציב תנאים משלו. הרצוג יוכל לדרוש מנתניהו להביע חרטה וצער על מעשיו, כי אחרת – קשה יהיה להצדיק הענקת חסרת תקדים בעיצומו של משפטו. האם נתניהו יסכים לאמירה שכזאת, אחרי דבריו בחקירתו הראשית? האם הוא יסכים לחנינה בתנאי שיפרוש מהחיים הפוליטיים? בכלל לא בטוח.

להצעות החוק השונות יש בעיה אחרת, אופיינית מאוד לממשלה הנוכחית: הן מבקשות לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק, לצרכים פוליטיים ובצורה פרסונלית. אלו שלוש עילות להתערבות של בג"ץ, וניתן לשער שאפילו השופטים השמרנים יסתכלו בעין רעה על חקיקה שכזאת. לכן, גם כאן מדובר במסלול שיהיה לכל הפחות בעייתי אם לא בלתי אפשרי.

השורה התחתונה: כל עוד יישמרו כללי המשחק – מה שבכלל לא בטוח בעידן בו שרים מפרים בגלוי פסקי דין – קשה עד בלתי אפשרי יהיה למצוא דרך להפסיק את משפט נתניהו. הדרך הכי פחות בלתי סבירה היא הסדר טיעון מקל, במסגרתו נתניהו יודה בעבירה או שתיים, לא ייענש ויפרוש מהחיים הפוליטיים. מישהו רואה את זה קורה?