עלילת דם באירופה של 1946 הובילה לרציחתם של 47 ניצולי שואה

בשעה 11:00 לערך נעצרו ליד הבית שני כלי רכב צבאיים ומתוכם קפצו חיילים חמושים. הם פתחו באש לעבר הבניין. שוטרים הצטרפו אליהם. כמה מן היהודים בבניין הוציאו נשק שהחזיקו ברישיון לצורכי הגנה. כהנא התקשר להנהלת המחוז וביקש עזרה. אבל השוטרים פרצו לבניין, הוציאו מתוכו את ברל פרידמן והוא נרצח בידי ההמון. כוחות מכבי האש הגיעו למקום במטרה לפזר את הפורעים בזרנוקי מים, אך נהדפו בידי ההמון ועזבו.

השוטרים פרצו לבניין והמשיכו לירות. כהנא נכנס לחדר בו היה מותקן הטלפון, בתקווה שיקבל תשובה מהנהלת המחוז; הוא נורה למוות. שוטרים החלו להשליך יהודים מחלונות הבניין, בעוד האספסוף פורץ לתוכו. יהודים נגררו לכיכר סמוכה ונרצחו באכזריות. למקום הגיעו שוטרים נוספים ואנשי שירות הביטחון, אשר אמורים היו לחצוץ בין ההמון לבין הבניין, אך נכשלו. הם ביקשו את עזרת הצבא, אך חלק מן החיילים הצטרפו לפורעים ואחרים ניצבו בחיבוק ידיים.

שלטונות המחוז דרשו מהמשטרה לשלוח למקום את היחידה לפיזור הפגנות. מפקדיה סירבו: הם היו עוסקים בלילה הקודם בפעולות נגד אנשי מחתרת ואינם יכולים לצאת שוב. בסביבות השעה 12:00 הגיעו לרחוב פלנטי נציגים של המפלגה הקומוניסטית השלטת, מפקד הכוחות הסובייטיים בפולין, מפקד הכוחות לביטחון פנים וחיילים נוספים, והללו הצליחו להדוף את הפורעים.

אך הפוגרום לא הסתיים, אלא עבר לזירות אחרות. בשעה 12:30 החלה הפסקת הצהריים במפעל לודוויקוב הסמוך. 500 עובדים יצאו מן המפעל ופנו לעבר פלנטי, כשהם חמושים בסכינים, אוּמים, מוטות ברזל ומקלות עץ. הם עברו בקלות את שורות הצבא, פרצו לבית ורצחו 20 יהודים נוספים. בשעה 15:30 נרצחו שלושה יהודים, אחד מהם תינוק, ברחוב לאונרדו 15 – כמה מאות מטרים צפונה. פורעים אחרים רצחו יהודים שמצאו ברכבת שהגיעה מצֶ'נְסְטְחוֹבָה.

47 יהודים נרצחו ולמעלה מ-50 נפצעו בקיילצה ב-4 ביולי 1946. "במשך יום תמים הופקר ציבור של כ-200 יהודים בידי המון אלים שמעשיו זכו להסכמה שבשתיקה ושום גורם מחוגי המשטרה, הכנסייה או הציבור הפולני במקום לא יצא להבנתו", כותבת בנדר. והאלימות לא הסתיימה. יהודים ואפילו פולנים בעלי חזות יהודים הותקפו ברחובות העיר. יהודים הושלכו מרכבות בידי נוסעים פולנים. רק בשעות הערב הוטל עוצר, המשטרה הכריזה על מצב חירום ולעיר הוזרמו כוחות צבא ומשטרה ניכרים.

הנרצחים נטמנו כעבור ארבעה ימים בבית הקברות היהודי הישן. סרטון ההלוויה, המוקרן כיום בפלנטי 7, מרשים. טור המלווים השתרך לאורך שני קילומטרים ומנה 10,000 איש, כולל פולנים רבים שהגיעו במצוות השלטונות. תושבי העיר עמדו משני צידי הרחובות בהם עברה ההלוויה. בראש המלווים צעדה משלחת מבית החרושת לודוויקוב; ניתן רק לתהות האם כמה מן הפורעים נכללו בה. את ההלוויה הובילה יחידה צבאית שהייתה מופקדת על הלוויות ממלכתיות וטקסים, ואחריה צעדו משלחות של המפלגה, שלטונות העיר והמחוז, ארגוני נוער ומשלחות של יהודים מפולין והעולם.

תמונה של ההלוויה במוזאון מראה את הרב דוד כהנא, ניצול שהיה הרב הראשי של פולין, ואת משה קוסביצקי, מגדולי החזנים בהיסטוריה והחזן הראשי האחרון בבית הכנסת טלומצקה בוורשה. הספדים נשאו השר לשיקום פולין, השר לביטחון פנים וראש עיריית קיילצה. הקורבנות נטמנו בקבר אחים. במקביל הועברו הפצועים ללודז' ברכבת מיוחדת, מלווה בחיילים מחשש להתנפלויות נוספות. היה זה סופה של הקהילה בקיילצה.

ב-9 ביולי החל משפטם של 12 פורעים בבית משפט צבאי שהוקם במיוחד. הוא נמשך שלושה ימים והסתיים בהוצאתם להורג של תשעה מהנאשמים. בחודשים ספטמבר-דצמבר הועמדו לדין 30 מעורבים נוספים, שהואשמו בעיקר בשוד רכוש מהבית ובהסתה אנטישמית בשעות הפוגרום. אחד מהם נדון למאסר עולם, על אחרים נגזרו עונשי מאסר ואחדים זוכו. בדצמבר הועמדו לדין בוורשה כמה בכירים מקומיים; הם נדונו למאסרים קצרים ולאחר שחרורם קיבלו תפקידים חדשים.