גם השבוע, כמו מי-יודע-כמה פעמים בעבר, נאלצו הנוסעים לבאר שבע לוותר על הרכבת ולחפש דרכים חלופיות. הסיבה: התמשכותו של פרויקט "באר שבע ב-50 דקות", המבטיח שזה יהיה זמן הנסיעה מתל אביב לבירת הנגב. אבל למה זה נמשך ונמשך ונמשך? פסק דין שניתן היום (ה', 10.2.11) בבית המשפט המחוזי בתל אביב נותן תשובה חלקית, גם אם עקיפה.
בפסק הדין חושפת סגנית הנשיא,
שרה גדות, התנהלות לקויה וחמורה של הרכבת במכרז לסלילת המסילה שבין באר שבע לנתיבות. הנה כך התנהל לו מכרז בהיקף של 40 מיליון שקל, כאשר הקורא נותר תמה: האם רק טיפשות עומדת מאחורי החלטותיה של הרכבת? אז נכון שלא מדובר באותה מסילה הנסללת ונסללת ונסללת לתל אביב, אך בהחלט אפשר ללמוד על צורת התנהלותה של הרכבת בפרויקטים באותו איזור.
תחילתו של הסיפור - במכרז שפרסמה הרכבת בינואר 2005. היא קיבלה שבע הצעות, כאשר הזולה שבהן הייתה של חברת יעקב יעקב: 34.8 מיליון שקל. שנייה דורגה חברת אחים כאלדי, שביקשה 35.9 מיליון שקל.
חמש ההצעות הזולות ביותר הועברו לבחינתה של הוועדה המקצועית. זו החליטה לפסול את הצעתה של יעקב, לאחר שגילתה בה סעיפים תמוהים שתומחרו בשקל בודד ואף באגורה בודדת. הוועדה הגיעה למסקנה, כי ההצעה אינה מאוזנת מבחינה תקציבית - כלומר: או שיעקב לא תוכל לבצע את העבודה כיאות, או שבעיצומה תדרוש תוספת תשלום. ההמלצה הייתה לבחור את כאלדי.
אלא שוועדת המכרזים העליונה החליטה שהיא יודעת טוב יותר ואפשרה ליעקב להגיש הבהרות. לאחר שאלו נתקבלו, אושרה זכייתה במכרז, ועתירתה של כאלדי נגד ההחלטה נדחתה הן בידי בית המשפט המחוזי והן בידי בית המשפט העליון. עם זאת, העליון אמר שהוא מאשר את החלטת ועדת המכרזים "באי נחת" ורק משום שהעבודות כבר בעיצומן.
|
|
|
"פניית הרכבת להבהרות - פגם מהותי"
|
|
על התנהגותה של הרכבת, אומרת גדות, כי לא היה כלל מקום לפנות ליעקב בבקשת הבהרות וכי פנייה זו הייתה בבחינת פגם מהותי, שכן התנהגותה של יעקב לקתה בתכסיסנות פסולה ודי היה בכך כדי לפסול אותה.
יתרה מזאת: פרוטוקול ועדת המכרזים כולל תיאור לא נכון, ולפיו הוועדה המקצועית סבורה שהצעתה של יעקב סבירה ותואמת את האומדן, ויש רק לבקש ממנה הבהרות. והרי זו אי-אמת כפולה: הוועדה המקצועית פסלה את הצעתה של יעקב, והייתה זו ועדת המכרזים שהחליטה לבקש את ההבהרות.
כאשר נפגשו נציגי הרכבת עם נציגי יעקב, אמרו האחרונים - אם להשתמש בלשון עממית - שיהיה בסדר: אנחנו עומדים בהצעתנו, שיחקנו בין הסעיפים, הכלים שלנו כבר באתר. את ועדת המכרזים זה סיפק וכאמור היא הכריזה על יעקב כזוכה. אבל את גדות זה ממש לא שיכנע: קבלתה הצעתה של יעקב בלא שנתנה הסברים של ממש לאומדניה התמוהים, מהווה גם היא פגם מהותי בהתנהגותה של הרכבת.
אם מישהו לא הבין את המסר, גדות מסכמת עבורו: "הנתבעת [הרכבת] התעלמה מהצעתה הפסולה והתכסיסנית של חברת יעקב, היא פנתה לחברת יעקב בבקשות הבהרה ללא בסיס ראוי לבצע פנייה שכזו, היא ציינה עובדות מוטעות בסעיף 3.5 לסיכום דיון ועדת המכרזים מיום 7.3.05 והכריזה על חברת יעקב כזוכה במכרז רק על בסיס הצהרתה של זו כי תוכל לעמוד בתנאי המכרז, כשהחלטה זו מנוגדת לחוות דעתה המקצועית של הוועדה המקצועית. כל אלה מהווים פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין".
בצד המעשי של פסק הדין קבעה גדות, כי על הרכבת לפצות את כאלדי על כך שלא זכתה במכרז. כאלדי תבעה 7.4 מיליון שקל, אך גדות הציעה שסכום הפיצוי ייקבע בגישור בו כבר החלו הצדדים ממילא.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי באתר ביזפורטל. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה.
| תאריך: |
10/02/2011
|
|
|
עודכן: |
12/02/2011
|
|
|