יותר מדי אושר עם האישה בחליפה האפורה

סיפור על חיי נישואין עשירים בצביעות, בהעמדת פנים ובשקרים, של הסופר האיטלקי אנדריאה קאמילרי. גיבורו של קאמילרי הוא בנקאי סיציליאני, אלמן אמיד ולא צעיר, שפוגש במי שתהיה אשתו השנייה, אלמנה צעירה, כאשר הוא נשלח בשם הבנק לארגן מחדש את חייה הפיננסיים לאחר תאונת בעלה המנוח. הצעירה, אישה יפהפייה ומדירת מנוחתו של כל גבר, לא מהססת ליפול בזרועותיו במהלך פגישות העבודה שלהם, עובדה שהבנקאי לא העז אפילו לחלום עליה בחלומותיו הכי פרועים. הוא נושא אותה לאישה ומנהל עימה חיי נישואין שבהם היא המחליטה, היא הקובעת, היא המובילה כל מהלך, שולטת כליל בבעלה החושק דרך יחסי המין הפעילים שלהם.

אדלה היפה והאלגנטית יודעת לנהוג בגברים שלה ויש לה רבים. בעלה, הבנקאי, רואה הכל, שומע הכל ומבין הכל. מתבונן בפלצות בחייה עטורי המאהבים, תוך שהיא מקפידה על דיסקרטיות בעיקר כלפי הסביבה, החברה הבורגנית הסיציליאנית, משחקת משחקים יומיומיים מדויקים כדי לא להיתפס, ומחליטה מתי ואיך תיתן לבעלה את מתנות המין והחיבה שהוא חי למענן. הוא יוצא לפנסיה מהבנק, מה שמאפשר לו לבדוק יותר מקרוב את הרגליה ואת בחירת מאהביה, תוך כדי שמירת קודים מסוימים של התנהגות "נאותה". הבעל מקבל הכל בכניעה.

כאשר נודע לרעיה כי בעלה חלה בסרטן סופני, היא משנה את אורחותיה ומתמסרת לטיפול בבעלה, מקדישה לו את כל זמנה, מפטרת, זמנית, את המאהב העיקרי שלה ומעניקה לבעל שעות מבלבלות של "האם היא אוהבת אותי או רק מעמידה-פנים?", משחקת את האישה המושלמת תוך היערכות שיטתית למותו ולירושה שתיפול בחיקה.

אליס מונרו, ילידת אונטריו קנדה, בת 80, היא הסופרת הידועה ביותר בקנדה ונחשבת בעולם הספרותי לענקית ספרותית. משווים אותה לצ'כוב ולוויליאם פוקנר.

היא גדלה בחווה לגידול עופות של הוריה באזור אונטריו, סיימה את אוניברסיטת ווסטרן אונטריו, החלה לפרסם סיפורים מגיל צעיר, עבדה כמלצרית, כמוכרת בחנות טבק וכספרנית. נישאה וילדה שלושה ילדים, התגרשה וחייתה בויקטוריה, בריטיש קולומביה. סיפוריה פורסמו במהלך המאה ה-20 במגזינים בארה"ב ובקנדה. מונרו היא בעלת פרס בוקר ועוד שלל פרסים ספרותיים ושניים מסיפוריה, מתוך עשרים ספריה שיצאו לאור, שימשו לסרטי קולנוע.

כתיבתה של מונרו לופתת את הקורא, לא מרפה ומעבירה אותו כרוח סערה לאזורים אחרים, לחיים אחרים, לנבכי הנפש של אנשים, ההופכים לשעה קלה לחלק מנפש הקורא המתמכר. סיפורי מונרו אינם "קלים" וההתרחשויות בהם, המגיעות לשיא, לקראת סוף הסיפור, הן מהסוג הגורם לקורא ייסורי לב.

מונרו בונה את הסיפור מפרטי-פרטים של הנוף, המעשיים, היומיומיים, הסביבה, הלבוש, ההתנהלות והתנועה של הגיבורים וסיפורם. למרות שהסיפורים מתרחשים בקנדה, עריה ועיירותיה, האנשים הם אנשים של כל מקום, עם כאב אנושי, שנאה וקנאה, חרדות וכמיהות, אובדן וגירושין, פרידות ואכזבות. אצל מונרו אין "הפי אנד", לעתים רחוקות יש התרוממות רוח וחדווה. הזעף, השיגעון, החרדה וההשפלות שעוברים הגיבורים, מעניקים חוויה קשה ועמוקה.