השופט: יואל עדן, סגן נשיא בית משפט השלום, אילת

המועד: יום רביעי, 11.05.2011, שעה 09:15

הנושא: תיקים פליליים

בית משפט השלום באילת שוכן במבנה מודרני ונאה, עם נוף נהדר לעבר הים והרי ירדן. כאן עושים הכל בכל: שלום, משפחה, עבודה, נוער. יש הוצאה לפועל, יש מזכירויות, יש מזנון. רק דבר אחד חסר: שמות השופטים בכניסה לאולמות ורשימת התיקים. מוזר.

אצל יואל עדן, העומד בראש הצוות הצנוע של ארבעת שופטי אילת, מתנהלת תחנת רכבת. עורכי דין נכנסים ויוצאים ללא הרף, חלקם עומדים ליד ספסליהם, חלקם משוחחים זה עם זה, אחרים משוחחים עם עצורים. עדן כמעט שאינו מגיב על המצב הזה, ודומה שהוא כבר השלים איתו. רק פעמיים-שלוש במהלך השעה בה ישבתי באולמו, הוא ביקש לשמור על השקט ולא עשה זאת בתקיפות מספקת; עובדה שהרעש נמשך.

מה שעוד יותר מכביד הוא, שחלק מעורכי הדין - בעיקר סניגורים - מנהלים במקביל משפטים אצל עדן ובאולם הסמוך, וכך הם מתרוצצים ביניהם וכולם מנסים להגיע איכשהו למצב בו כל הצדדים יהיו באותו מקום ובאותו זמן. מגיעים הדברים לידי כך, שעדן מבקש מאחד מעורכי הדין היוצאים מן האולם, שיואיל לגשת לאולם הסמוך ולקרוא לחברו.

בתוך כל הבלגן הזה, עדן מנהל את התיקים ביעילות וברוגע. כל אחד אצלו הוא "כבודו" ו"אדוני", וזה כולל את העצורים והנאשמים, הסוהרים ואפילו הקהל. הוא בקיא היטב בחומר, זוכר פרטים מדיונים קודמים ואפילו יודע שהמתורגמנית שהופיעה בתיק אחד אמורה להופיע שוב בהמשך היום (מה שרלוונטי לגבי חתימתו על הוראת התשלום עבורה).

לעדן יש כלל: קודם כל - ענייני מעצרים. הוא צודק, משום שהעצורים הם בתנאים הקשים ביותר (בלי זכויות של אסירים), מוחזקים לפני משפט וצריך להכריע בענייניהם. אלא שלא תמיד הסניגורים שותפים לתחושת הצדק של עדן; רוב המעצרים מוארכים בהסכמה, שזה בסדר, וחלק מהדיונים נדחים לבקשת הסניגורים, שזה ממש פחות בסדר.

הדיון המרכזי של היום הוא מתן גזר דינו של נאשם בסדרה של פריצות לבתים באילת. עדן מכתיב את גזר דינו בעל-פה, במהירות ובשטף (כפי שהוא עושה בכל החלטותיו), בצורה מדויקת ובעברית רהוטה. הוא מזכיר את עברו הפלילי של הנאשם, שהורשע כבר ביותר מתריסר מקרים של עבירות רכוש. בחלק מהמקרים, מדגיש עדן, הייתה כל הרשעה בהרבה יותר מאשר עבירה אחת; היו הרשעות שהגיעו לעשר עבירות. חוץ מזה, לחובתו עומד עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה של שנה והתחייבות (דהיינו קנס על תנאי) בסך 50,000 שקל, שגם אותה ניתן להפעיל.

עדן מציין את הנימוקים לכאן ולכאן, ומפנה לפסיקת של בית המשפט העליון בדבר הצורך להחמיר עם פורצים, שכן הללו לא רק גורמים נזק ממוני, אלא גם פוגעים בפרטיות ובתחושת הביטחון של קורבנותיהם. לראשונה משתררת באולם דממה, כאשר עדן ממשיך בהכתבה בטון שקט וענייני. נימוקיו ברורים, נרחבים וממצים. לבסוף הוא חורץ את דינו: הפעלת עונש המאסר על תנאי, עוד 18 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר, הפעלת ההתחייבות של 50,000 שקל ושורה של עונשים על תנאי.

השורה התחתונה: שופט יעיל הפועל היטב בתנאים לא-נוחים שאינם נמצאים באחריותו. דומה שיכול היה להביא את הצדדים ליותר נימוס, שגם היה מייעל את העבודה, אך ייתכן שכבר ניסה והרים ידיים.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 8