הכתבים האבודים של יואל משה סלומון

הוא היה מראשוני החלוצים פורצי חומות העיר העתיקה, ממייסדי נחלת שבעה, הוציא לאור עיתון שנחשב למודרני לתקופתו וביקש להכניס רוח חיים וחידוש בכלכלת הישוב העברי. הוא היה ממייסדי פתח תקוה וידוע גם כמי שלימים הפזמונאי יורם טהרלב כתב עליו את הבלדה המפורסמת שהושרה בידי אריק אינשטיין וחבורת לול. אולם מה שפחות ידוע הוא שר' יואל משה סלומון, מן החלוצים המפורסמים, גם שלח את ידו בכתיבת פרוזה, שירה ופובליציסטיקה.

כתבי יד ספרותיים פרי עטו נתגלו לאחרונה במהלך הכנות לכינוס ענק של משפחת סלומון לדורותיה - מן המשפחות הענפות בישראל במלאת 200 שנה להגעת אב המשפחה שלמה זלמן צורף (ראש"ז) לארץ. הכינוס יתקיים בתיאטרון ירושלים בסוף אוקטובר, ותימסר בו הרצאה על כתביו הספרותיים של יואל משה סלומון (ימ"ס) מפי פרופ' טובה כהן מאוניברסיטת בר-אילן, החוקרת תיאורי ארץ ישראל בתקופת ההשכלה.

במשפחה דמויות מוכרות כתעשיין אלי הורביץ, פרופ' מאיר חת, נשיאת קרן ירושלים רות חשין (סלומון) ובעלה השופט העליון מישאל חשין, המזרחן פרופ' שמעון שמיר הסופרת יהודית קציר, הזמר עדי שלמון ורבים.

פרופ' טובה כהן מעניקה הצצה לסיפור אחד שכתב ימ"ס וראה אור בעיתונו "יהודה וירושלים" אותו ערך והוציא לאור בשנים 1878-1877. "מצאתי אצל יואל משה סלומון שני סוגי תיאורי נוף ארצישראלים: האחד ריאליסטי מאוד ומתאר את שממתה של הארץ. אולם בצידו הוא גם מאזכר (במודע או שלא במודע) תיאורים ספרותיים אידיאליים של ארץ ישראל שבימיו כבר היו ידועים לקוראי העברית המשכיליים - התיאורים האידאליים אוטופיים של ארץ ישראל ברומנים של אברהם מאפו משנות החמישים והשישים של המאה ה-19. יואל משה סלומון חי אפוא את ארץ ישראל בשני מישורים כל הזמן, המישור האוטופי האידיאלי והמישור המציאותי אותו הוא רואה לנגד עיניו.

"הסיפור הנקרא 'משא גיא חיזיון, סיפור חזיוני מתהלוכי ערי הקודש' (אולי אף בהשפעת שם ספרו של אברהם מאפו "חוזה החזיונות הוא למעשה סיפור לא גמור. לא ברור למה בעצם רצה ימ"ס לפתחו, אולי אף לרומן. הנה קטע מתוך הפרק ה"מלון ביפו":

• לא אל בית מלון אורחים גדול ורחב הידיים אנהגך כיום קורא נחמד, אלא מלון אשר נבוא כיום, לא תמצא בו בתים נאים ועליות מרווחות כאשר יחזו עיני איש בעיירות הגדולות היושבות על חוף הים באירופה. כי הטרם תדע כי על אדמת הקודש עומדות רגלינו, ארץ אשר לבשה בגדי אבל כאלפיים שנה וכאלמנה המקוננת על בעל נעוריה עוד עיניה ייזלו מים . כי על כן נשמח כעת גם על השם בית מלון אורחים אשר נמצא היום בעיר הזו שלפנים לא מצא עובר אורח אף מקום ללין... ברחובות צרות ועקלקלות ימהרו נושאי החפצים לעלות ולירד על אבני הנגב חתחתים בדרך והאיש הזר בעל המלון ימהר אחריהם והאורחים מרוב תימהון וריגשת נפשם ינהגו בכבדות".

"תיאורים אלה נכתבו ב-1877, עשרות שנים לפני ש"י עגנון וברנר. מפגש ראשון ומעניין של סיפורת ברוח משכילי מזרח אירופה בני המאה ה-19 עם הנופים הריאליים של ארץ ישראל האמיתית, עליה הם רק חלמו", אמרה כהן.

בחודש אוגוסט 1851, לפני 160 שנה נרצח בידי מתנקש ערבי, הראש"ז, שאת עלייתו לארץ יציינו בני המשפחה בכינוס הגדול בירושלים. נכדו יואל משה סלומון היה בן 13 כשנרצח סבו, והיה לקורבן הטרור הראשון בישראל. כבר אז שלח ידו בכתיבה עת כתב שיר קינה לסבו. וכך כתב בין היתר: "שם בעמק הבכא קול ילל נשמעת מאנקת חליכה לב אבן קורעת. הוי שוד ופרץ הוי גיבור ישראל, שם שוכב ארץ חלל, בדם יתגאל". ובהמשך: "עוד כשמך ישראל כן ככוח היית, גם את מלאכי אל בגבורה שרית. וכנשר בקרב על אויב דאית והמון ברקים רב עליהם רבית. ובסוף: קול כרמה בשופר השמיע ולערוך מלחמה על אויב תריע, ונקום נקמתך מצורר וצר ושלם לאויבך על שפת דם ניגר. עורה נא ישראל מתקדמת ליל עורה זרוע אל, עורה אזור חיל".