אסף אבידן - בלי המוג'וס אבל לגמרי עם עצמו

הצלילים של אסף אבידן, היוצאים מגרונו, מצליחים לפרוט לא רק על מיתרי האוזן אלא על כל מיתר בגוף, ואפשר לראות שהקהל שהגיע להקשיב, לראות ולהרגיש יודע שהוא בדיוק בידיים הנכונות.

אבידן, המפלרטט מתחילת ההופעה עם הקהל, עם הגיטרה ועם כוסית הוויסקי, מתנועע על הבמה כמי שטעם ההצלחה כבר מוכר לו מצד אחד, אך מצד שני כמי שעדיין לא בטוח שזה הוא שם, במקום הזה. לבוש בווסט ("האיש עם הווסט", כמו שאמר שלומי שבן), חולצה מכופתרת ומכנסיים דקיקים, אבידן בהחלט מעביר תחושה שהוא שם בשבילנו, על הבמה.

אבידן מופיע הפעם בלי המוג'וס, במסגרת סיבוב הופעות קצר ביותר לפני שהוא ממריא חזרה לאירופה. בראיון איתו בעקבות הפרידה מהמוג'וס, אמר כי זה "קצת מרגיש כמו להיפרד מהחברה הראשונה שלך ולהתחיל לזיין אחרות. וזה כיף". ההופעה אמש (5.9.11) העבירה בהחלט תחושה שהוא טועם משהו חדש.

כמה לגימות מהוויסקי, ואבידן נותן לנו לטעום את החומרים החדשים שלו, זורק הערה לקהל שהוא "סומך עליו שידע להתמודד עם שירים שאינו מכיר", וכל מי שיושב שם, בצוותא הקטנה, ושותף לחוויה הזו, לא יכול שלא להתרגש מהמוסיקאי הכל-כך יוצא-דופן הזה.

האיכויות הגבוהות של אבידן הן גם שהביאו אותו ללקט סביבו מוסיקאים מהשורה הראשונה - חצוצרן הג'אז אבישי כהן, עם קריירה בינלאומית מכובדת ביותר, הצ'לנית קרני פוסטל, עם רקורד מרשים משל עצמה, אסף רוט המוכשר על כלי ההקשה, ושלומי שבן, ה"אורח המיוחד" של אבידן, כפי שהציג אותו.

האינטראקציה והחיבור המוסיקלי בין שבן לבין אבידן מרגשים ושלמים ומשעשעים ומקסימים. שבן, שנשאר עד לסיום ההופעה, פלירטט עם אבידן קצת כמו אח גדול, והביטוי המוצלח ביותר לשילוב בין השניים היה ללא ספק הביצוע של "כשהיית איתי לא אהבת לרקוד", של שבן.

אבידן, אולי בהשפעת החוויה של הופעתו במגדל דוד בירושלים, מתבל את המופע בסיפורים מן התנ"ך, ואיכשהו לבמה מועלים גם דוד ובת שבע ואפילו נח והעורב... הקהל, מצידו, משתף פעולה וזורם עם המילים, והסיפור והגיטרה.

הלגימות האחרונות של הוויסקי שנותרו בכוס הפלסטיק של אבידן הובילו אותו בסוף ההופעה להשתעשע עם הפסנתר, לצידו של שבן, ועם הקלידים, לצידו של רוט שנכנע לרוח השטות של אבידן. הן הביאו אותו גם כשהוא אפוף באדי אלכוהול לצאת במחול מולנו ולפרוט שוב על כל מיתר בגוף עם הכשרון הווקלי הכל-כך נדיר שלו.