המקובל בעל הנס

פיזיקאים בישרו בתרועת גאווה כי הצליחו ללכוד אטומים של אנטי-חומר למשך 16 דקות (השיא הקודם עמד על חלקיק שנייה). לנוכח כך אפשר להעריך את עזות-המצח של המקובלים הראשונים, שכבר לפני כאלף שנה לא הסתפקו בלכידת חלקיק כזה או אחר, אלא הלכו על כל הקופה: לכידת נפש היקום כולו. את נפש זו יצקו המקובלים אל תרשים זרימה קוסמי, 'עשר הספירות', אשר יופיו, לפחות בעיניי, הוא בפרדוקס שבו: הוא 'פותר' את רזי הבריאה, אך רק מעצים את יפעת חשאיותם.

והנה, אותם אראלי רוח נועזים אשר הניחו את אדני תורת הסוד היהודית לא תיארו לעצמם שבבוקרו של המילניום השלישי תיתוסף ספירה חדשה, אשר לוּ היינו מגושמי מקלדת וקלי דעת היינו מכנים אותה הספירה ה-11. וגם הספירה החדשה, בדומה לאחיותיה קלאסיות-היומין, מרחפת לה מעל עולמנו אך שרויה בו: זהו ערוץ הקבלה, הצף לו מעל פרכוסי המציאות אך בה-בעת מפלרטט עם יושביה.

לא שיערתי שבתוך הממיר, אותה קופסה הפולטת קרינה אלקטרו-שטותית, פועם ערוץ רוחני כל כך. במקום לצפות בהבלי העולם הזה, שאינו אלא טרקלין צפוד-סבל לעולם הבא, יכולתי להשחיז את רוחי הקהיונית בדרשותיו של הרב מיכאל לייטמן, ששיעוריו נמסרים בשידור חי לאורך כל הליל, למעוניינים לנער מעליהם שמץ מהקליפות ולטפס בסולם המדרגות. אך גם מי שצופה בערוץ עד עלות ציוץ הציפורים יתקשה להפוך ל"בעל השגה". הרב לייטמן הסביר שאחד כזה חייב להיות "צדיק גמור המצדיק את כל מעשי הבורא. רשע הוא מי שמרשיע את מעשי הבורא. האמצע שבין צדיקות לרשעות הוא מצב מת".

מעת לעת מפסיק הרב את עיונו ב'הסולם' להרב אשל"ג ועונה לשאלות היושבים מולו במרכז הקבלה בפתח-תקווה, או לשאלות היושבים במרכזים בלוס-אנג'לס, מוסקבה ואף אוסטרליה, שהשידור מרפרף עליהם מדי פעם. מישהו שאל "איך מתמודדים עם סבל", ולייטמן נזף: "לא ייתכן שנרגיש רע אם נדבק במטרה". וכאן זיהיתי לפתע פרדוקס יפהפה נוסף: בתורת הסוד היהודית, האמצעי זהה למטרה - דבקוּת.

תחילה דידיתי מלהבין את סוד קסמו של הרב לייטמן, אך בחלוף שעתיים תפסתי שהוא מהפנט טוב: נימת דיבורו מנומנמת אך תקיפה; הוא אדיב, אך מקפיד על ריחוק; עיניו סגורות למחצה, שלוות כביכול, אך דרוכות. נאלצתי ממש לכפות על עצמי לסגור את המקלט. בריצודֵי ההכרה המתעוררת מההיפנוזה, תהיתי מה היה אומר פרופ' יוסף בן-שלמה ז"ל על ערוץ הקבלה. כמי שזכתה להימנות עם תלמידיו הרבים, אני מניחה שענק הפילוסופיה היהודית היה מסתייג ממסלול 'אקספרס' אל המופלא, כזה שאינו עובר דרך לימודי יהדות. אולי היה בן-שלמה מצטט את הרב אהרון סינגר, שבספרו 'הספר ללב עמי' קבע: "ובלי דעת מושכלת, האדם הוא כארון קודש ריק".