סרטונים מהאטליז של אסד

מבדיקה שערכתי עולה כי לפני פרוץ המשבר הנוכחי אכן פעלה בסוריה רשת בלתי חוקית לסחר באיברים שמרכזה היה במצרים. איברים נמכרו ללקוחות עשירים במזרח התיכון, במיוחד במדינות המפרץ. אולם נראה כי גם הגבול הפרוץ בין סוריה לטורקיה, בייחוד כשמדובר בקורבנות מאזורים הסמוכים לגבול, הוא אפשרות סבירה.

רוב המקרים המתועדים שבהם נערך לכאורה קציר האיברים, הגיעו בעיקר ממקומות בצפון סוריה כמו חומס ואידליב. כתב של העיתון הגרמני 'די צייט' שהיה באוגוסט בחומס דיווח גם כי שמע על סחר איברים המועבר בחסות ממשלתית ללבנון ולמצרים.

אם להסתמך על הקִרבה לגבול הטורקי ועל תקדים קוסובו, שבו הפעילה טורקיה מרכז השתלות בלתי חוקיות במרכז רפואי באיסטנבול, ייתכן שגופים כמו ארגון זכויות האדם הסורי יגישו בקרוב תלונות לאינטרפול ויבקשו חקירה בטורקיה.

בעקבות הסרטונים ניהלתי שיחה ארוכה עם מקור סורי, הנמצא בקשר יומיומי עם הגרעין הקשה של ההתקוממות בדמשק. שאלתי אותו על היקף התופעה. הוא העריך שבמינימום מדובר בכמה עשרות מקרים מכלל ההרוגים, העומד כיום על 2,600. אולם לדבריו, הנתונים הרשמיים על מספר ההרוגים אינם משקפים את המציאות במלואה, מכיוון שמדובר רק בכרוניקה של מיקרים מתועדים, שבהם זהות הקורבן ידועה.

החלק היותר מפתיע בשיחה הגיע מכיוון אחר לגמרי. ניסיתי להבין מי האנשים שצילמו את הווידיאו במסגדים ובבתים. האם מדובר באנשים המתעדים בעבור ההתקוממות, בבני משפחה? "גם וגם", ענה המקור הסורי. "אולם חלק מהסרטים מצולמים על-ידי אנשי הביטחון עצמם. לא רק בנושא הגופות, אלא גם כשמדובר בסרטים שבהם מראים התעללות בעציר בחקירה או הוצאה להורג ברחוב".

הכיצד? שאלתי. מדוע לכוחות הביטחון לתעד בעצמם את פשעיהם. הלא יגיע יום שבו ישלמו על כך. המקור הסורי גיחך. "זו לא שאלה של יגיע יום", אמר. "זו שאלה של טכניקה".
תסביר, ביקשתי.
"ובכן", השיב המקור, "ארגוני הביטחון הסוריים פועלים על-פי הדוקטרינה האירנית. הדוקטרינה הזו אומרת שאם תהרוג ברחוב בן אדם, מפגין, למחרת יהיו ברחוב עוד עשרים כמוהו שיהיו מוכנים למות. אבל אם תענה או תתעלל בפומבי ברחוב - אז למחרת, עשרים איש שצפו בהתעללות יעדיפו להישאר בבית".
לא הבנתי, אמרתי. האם זה קשור איכשהו לרעיון השאהיד, גן-עדן וכיוצא בזה?
"אולי", השיב. "מה שבטוח, הסרטים עובדים חזק. מאוד חזק".

מדובר בסדרה של סרטונים שצולמו בחשאי בעת תהליך הטהרה של הגופות במסגד או זמן קצר לפני הלוויות. בכל המקרים מדובר בגברים בטווח הגילים 18-45 שזהותם ידועה. בכל המקרים מדובר במפגינים שנעצרו בעודם בחיים ונלקחו לחקירה, למעט מקרה אחד של גבר הסובל מפיגור שכלי. המשותף לכל הגופות בסרטוני הוידיאו, בנוסף לסימני עינויים והתעללות ברורים, הוא חתך בטן אורכי גדול וחתך אלכסוני צדי, אינדיקטיבי בעיקר לקציר כליה.

כדי לבדוק את הסרטונים, העברתי אותם לצפייה אצל מקור רפואי מקצועי כאן בישראל, המתמחה בנושא השתלות. בעקבות בדיקת הסרטונים אומר המקור הרפואי כי אכן מדובר בצילומים אותנטיים. תפירת החתכים מראה כי מדובר בחתכים כירורגיים לצורכי ניתוח ולא בתפירה פתולוגית בעקבות נתיחה לאחר המוות. עוד אומר המקור כי החתכים אכן מעידים על סבירות גבוהה לקצירת כליה, כבד ומעי לצורכי השתלה.

המקור הרפואי בחן ביסודיות את הסרטונים והוסיף כי בנוסף לקציר איברים, נראה שנעשה בגופות שימוש נוסף - לצורכי תרגול. המקור הצביע על חתכים באזור בית השחי המתאימים לתרגול הכנסת צינור אוויר (טרוקר) למקרה של התמוטטות ריאה. לדברי המקור, יש סבירות גבוהה שמדובר בתרגול ולא בטיפול מציל חיים, מכיוון שבדרך כלל מוחדר צינור בצד אחד, בעוד החתכים בגופות נמצאים משני צדי בית החזה - מצב נדיר ביותר. המקור העריך כי הקצירה והתרגולת נעשו ככל הנראה במתקן צבאי ולא בבית חולים אזרחי.

בעקבות השיחה, שבתי למקור הסורי שהסב את תשומת לבי לראשונה לסרטונים. המקור אמר כי ככל הידוע לו, קציר האיברים נעשה במרפאות של בתי כלא ומתקני חקירה בסוריה. לדבריו, מאוחר יותר מועברות הגופות לבתי חולים אזרחיים, לשם נקראות המשפחות הלומות הצער והחרדה לאסוף את גופות יקיריהן.

ואולם, האם מדובר במאפיה של סחר באיברים?