הייתה לי זכות גדולה שלשום בערב להיפרד מחברי חכ"ל עו"ד
מרדכי וירשובסקי שעות ספורות לפני פטירתו הפתאומית בגיל 82, כשהוא עדיין במיטבו שכלית ומנטאלית, למרות שגופו שבגד בו לפני שנים רבות והפך אותו בשנה החולפת לשבר כלי.
וירשובסקי הגיע באיחור לישיבת המועצה הציבורית של אומ"ץ, שהוא היה חברה הראשון ותרם רבות לביסוסה אחרי שסיים ישיבה קודמת של הנהלת ארגון עולי מרכז אירופה. הוא נראה רזה מתמיד, עייף ולאה, התיישב באחת הפינות ולא במושבו הקבוע, ומדי פעם הרכין את ראשו על השולחן שלפניו וניכר היה שהוא מתפקד בקושי.
ניגשתי אליו בעיצומה של הישיבה והצעתי לו לוותר ולחזור לביתו בסיועו של מטפלו הנאמן שהמתין לו, אבל הוא סירב בעקשנות ואמר לי: "זה דיון חשוב ואני חייב להשתתף בו". ואמנם, במהלך הדיון השמיע וירשובסקי בקול שקול ומרוסק את השגותיו להצעה לקביעת שיטת בחירות חדשה והוגנת על בסיס מתמטי שהוצגה על-ידי ד"ר סושרד מאוניברסיטת חיפה.
כדרכו הפגין בדבריו את זכרונו הפנומנאלי כאשר ציין תאריכים ושמות של אישים ואירועים פוליטיים, אבל שלא כהרגלו הוא לא עשה זאת תוך שימוש בדברים שנאמרו באזמל חד מילולי שתמיד היה משולב בהומור דק. הפעם הוא הפעיל את שכלו הישר, תרתי משמע.
"שתי קדנציות בלבד לראשי ערים" על השיטה המוצעת אמר וירשובסקי: "זו שיטה מסובכת ומפותלת גם אם נכונה מבחינה מתמטית. עלול להיווצר מצב שבמקום רשימות אידיאולוגיות נקבל מישמש שאזרח בר-דעת אינו יכול לקבל זאת. אם אומ"ץ תעלה הצעה לשינוי שיטת הבחירות מבלי שתפעל להבטחת תחוקה לישראל, נחמיץ את המטרה שלשמה אנחנו פועלים".
בנושא שאלת משך כהונתם של ראשי ערים אמר: "אני מציע להגביל את תקופת כהונתם של ראשי הערים לשתי קדנציות בלבד. אחרי תקופה זו יורד התפקוד שלהם ועולה רמת ההסתאבות, נוצרות קליקות והשחיתות חוגגת".
אלה היו דבריו הפומביים האחרונים של וירשובסקי בתום למעלה מיובל שנים של פעילות ציבורית ופוליטית מסועפת שבה הפגין אומץ לב, יושר בלתי נדלה, חריפות-שכל ושחייה בלתי פוסקת נגד הזרם.
בתום ישיבת המועצה, כשנשאל לשלומו, השיב: "אני בסדר". הוא נכנס בקושי למונית שהביאה אותו לביתו. למחרת בבוקר סיפרה רעייתו הנאמנה הציירת ויולה וירשובסקי, הוא בא הביתה סחוט ועוד בטרם הספיק לנוח, צנח איבד את הכרתו ונפטר. אחרי שנות סבל כה רבות נחסך ממנו מוות בייסורים ממושכים נוספים.
עו"ד מרדכי וירשובסקי - קורות חיים וירשובסקי, יליד לייפציג שבמזרח גרמניה, עלה ארצה ב-1939 ערב מלחמת העולם השנייה, למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1955 קיבל תואר שני במשפטים. תחילה עבד כעורך דין פרטי ומאוחר יותר שימש כיועץ משפטי של נציבות המים, ולאחר מכן יועץ משפטי של עיריית תל אביב, עיר מגוריו. כבר אז הוכיח יושר אישי וחוסר פניות. הוא לא התכופף בפני השררה ולא החניף לאיש.
היכרותי הראשונה עם וירשובסקי הייתה במחצית השנייה של שנות השישים, כאשר שימשתי ככתב מוניציפלי של
ידיעות אחרונות. כבר אז התרשמתי מאוד משנינותו, השכלתו הרחבה, נגישותו לתרבות ואמנות, וכושר הביטוי שלו בכתב ובעל-פה ודבקותו במטרות וביעדים שהציב לעצמו.
אחרי שחש כי מיצה את עצמו בתחום המקצועי, החליט להשתלב בראשית שנות השבעים בחיים הציבוריים, נבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב ונמנה על מייסדיה של תנועת שינוי. בשנת 1977, בעת המהפך הפוליטי שהיה בעיניו לצנינים, נבחר לראשונה לכנסת מטעם שינוי וכיהן כחבר כנסת ארבע קדנציות שבמהלכן פרש לר"ץ (גלגולה הקודם של מרצ). וירשובסקי נחשב לפרלמנטר ממדרגה ראשונה. נאומיו במליאת הכנסת היו חסרי פאתוס אבל עמוסי תוכן ותוכחה.
מאבקו נגד בעלי הבנקים הגדולים לאורך כל שנות פעילותו הפוליטית עוברת כחוט השני דאגתו הבלתי נלאית למען אכיפת שלטון החוק, מאבקו למען השלום ונחישותו לשמירת זכויות האזרח. כבר אז הוא זיהה את ניצני התופעה הפסולה של ההון החובר לשלטון, והחל להיאבק בה. הוא מצא בי בן-ברית מקצועי וציבורי להליכה בשדה המוקשים שבו גם העיתון חבר להון ולשלטון.
גולת הכותרת של פעילותו הייתה מאבקו נגד בעלי הבנקים הגדולים בעקבות ויסות מניות הבנקים שהסב נזקים של מאות מיליוני דולרים לאזרחי המדינה. הייתי שותף נאמן למאבק זה במסגרת פעילותי בעמותת אמית"י שפעלה אז למען שמירת המינהל התקין וטוהר המידות.
הוא ואנחנו לא נכנענו אז ללחצים הכבדים שהופעלו עלינו והגשנו במשותף עתירה לביטול החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז
יוסף חריש, שלא לדון את הבנקאים. בהחלטה נדירה הפך בג"ץ את החלטת היועץ המשפטי והורה להגיש נגדם כתבי אישום. בגין פעילותו המבורכת והאמיצה זכה אז לאות הוקרה של עמותת אמית"י.
פרידה בחיבוק חם של אזרחים הפועלים למען טוהר המידות אחרי פרישתו מהכנסת נבחר פעם שנייה למועצת עיריית תל אביב, הפעם מטעם הירוקים, וכיהן במועצה עד לפני כחצי תריסר שנים. במקביל שימש וירשובסקי במשך תקופה ממושכת כיו"ר ארגון הגג של ארגוני הנכים, יו"ר עמותת סוזן דלאל למחול ולתיאטרון, וכמפורט לעיל - יו"ר ארגון עולי מרכז אירופה. במקביל קיבל את התואר יקיר תל אביב.
לפני ארבע שנים, כאשר הוחלט להקים מועצה ציבורית ליד אומ"ץ, הייתה הפנייה הראשונה באופן טבעי אל וירשובסקי. הוא נענה כמובן ברצון, סייע לנו להקים את המועצה ושימש במשך שנתיים כמשנה ליו"ר המועצה. למרות מגבלותיו הגופניות וההידרדרות הבלתי פוסקת במצבו הגופני, הוא נרתם במרץ רב לעשייה. נטל חלק פעיל בדיונים ושימש חבר מרכזי בוועדה המוניציפלית שחבריה לא חדלו להתפעל מרעיונותיו ומהצעותיו רוויות החוכמה הבלתי נדלית והניסיון המצטבר.
לפני שנה היה לי הכבוד להעניק לו באירוע פומבי חגיגי בשם התנועה עיטור כבוד על מפעל חייו המבורך למען שמירת שלטון החוק וזכויות האזרח.
את דרך פרידתו של וירשובסקי מהעולם נהוג לכנות "מות נשיקה". כמה סמלי הדבר שוירשובסקי סיים את חייו במחיצתם של חבריו באומ"ץ, שהעניקו לו שעות ספורות לפני פטירתו חיבוק חם של אזרחים שהאג'נדה שלהם היא טוהר המידות במדינה, מטרה שלמענה הוא לחם כל חייו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
