כל הגורמים הנ"ל משקרים - פשוטו כמשמעו - לציבור. דברי ההבל שהם כותבים/משדרים לא יוכלו למרק את העבירות שביצע אולמרט, ומכל מקום - אין בהם כדי לאפשר שובו למערכת הפוליטית:

1) לא חלוט - משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים בפרשות טלנסקי, ראשונטורס ומרכז ההשקעות, טרם הסתיים. הכרעת הדין שניתנה, כמו גם גזר הדין, אינם חלוטים - אלא אם בחלוף 45 ימים לא יוגש ערעור מטעם הפרקליטות. וככל הידוע עתה, הפרקליטות עומדת לערער על הכרעת הדין המזכה בפרשת טלנסקי, ואולי גם בפרשת ראשונטורס. אם יתקבל הערעור בבית המשפט העליון כפי שמתחייב מהראיות, למשל בפרשת טלנסקי, לא יוכלו עוד אולמרט ואנשיו לשטות בציבור.

2) אין מגבלת ערעור - כלי התקשורת נשטפו בימים האחרונים במובאות, כביכול, מפסק דינם של השופטים יורם דנציגר ונעם סולברג, ששללו מהפרקליטות, כביכול, אפשרות הגשת ערעור על הכרעות דין מזכות שניתנו בערכאה ראשונה על-ידי שלושה שופטים. דברי השופטים אינם מונעים הגשת ערעור: ראשית - החוק מאפשר הגשת ערעור. בכל הכבוד, החוק הוא הקובע ולא דעתם הלא מחייבת של שופטים אלה או אחרים; שנית - לפי גישתם, מכיוון שפסק דינם בסוגייה זו ניתן על-ידי שניים מהם בלבד (השופטת עדנה ארבל לא הצטרפה לגישה זו), הרי שדעתם אינה מחייבת; ושלישית - גם שופטים אלה הציעו בפסיקתם, למדינה ולמוסדותיה, להגיש ערעור רק במקרים מיוחדים מאוד. ועניינו של אולמרט, שקיבל מאות אלפי דולרים במזומנים ממקורות עלומים, שהוחזקו למענו בכספת בלא שכספים אלה דווחו ו/או בלא שהוכח שנעשה בהם שימוש למטרות פוליטיות, הוא בדיוק אותו עניין מיוחד המצדיק הגשת ערעור לבית המשפט העליון.

3) מניעות - הרשעתו של אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות, כמו גם כתב האישום בפרשת הולילנד (הכולל אישום בקבלת שוחד), מונעים מאולמרט - משפטית - מלהתמנות לכהונת שר בממשלה, קל וחומר לכהונת ראש ממשלה. מכאן ברור ומובן: ניסיונם של אותם פרשנים לשטות בציבור ולהציג את אולמרט כמועמד ריאלי וסביר לראשות ממשלה, מול בנימין נתניהו, אינו אלא ניסיון נואל ותעמולתי שנועד למרקו ציבורית;

4) שחיתות שלטונית - אותם כלי תקשורת ופרשנים-סייענים שניסו להציג את העבירות בהן הורשע (הפרת אמונים) כעבירות טכניות בלבד, ובכך להטעות את הציבור, מנסים גם עתה לטשטש את האמת. על-אף שהשופטים, ובראשם הנשיאה מוסיה ארד, קבעו בגזר הדין כי אין מדובר בעבירות טכניות אלא ב"שחיתות שלטונית" חמורה מצד אולמרט, נמנעים אותם גורמים ממתן ביטוי ראוי לביטויים חמורים אלה.

התנהלותם המגמתית של כלי התקשורת, ובמיוחד הנ"ל, בפרשות אולמרט, מתבצעת מתוך שיקולים זרים. מכאן חומרת הדברים. אין מדובר בטעות בלבד, וגם לא ברצף של טעויות בשל חוסר הבנה, אלא בכתיבה שקרית מתוך מטרות זדוניות: להונות את הציבור, ולסייע לאולמרט להיחלץ מאימת הדין ומאימת הציבור.

כלי התקשורת וכמה פרשנים בכירים נוהגים כך במיוחד בימים אלה, כדי להרתיע את הפרקליטות בכלל ואת פרקליט המדינה משה לדור בפרט, כך שאלה יימנעו מהגשת ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין המגוחכים במשפטו בירושלים.

במקום למתוח ביקורת על שלושת השופטים שזיכו את אולמרט בשתי פרשות (טלנסקי וראשונטורס), למרות הראיות המפלילות, ובמקביל למתוח עליהם ביקורת בשל העונש המגוחך שגזרו על אולמרט (מאסר על תנאי וקנס כספי), מנסים עתה אותם פרשנים לפגוע בפרקליטים מטעם המדינה שעשו חובתם ונאבקו למצות את הדין עם אולמרט.

הפרקליט משה לדור כבר החליט על הגשת ערעור. וטוב שכך. בית המשפט העליון הוא הכתובת הנכונה להכרעה סופית בפרשות חמורות שכאלה, קל וחומר כאשר מדובר בעבירות המיוחסות לראש ממשלה לשעבר. להכרח להגיש כתב ערעור התייחס גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון (לשעבר), השופט (בדימוס) אליהו מצא, שאמר: גזר הדין לא מוסיף כבוד ואמון בבית המשפט.