לפני יותר משלושים שנה נפגשתי לשיחת עבודה שיגרתית עם שמואל דכנר (המנוח), אז מנכ"ל חברת הבנייה "אזורים", מקבוצת כלל. תוך כדי שיחה אחז דכנר בבטנו והפליט: "אני סובל מכאבים חזקים, אני חולה, חוששני שלא אאריך ימים". מאז חזר על אמירה זו, מפעם לפעם, במשך שנים, בשיחות עמי ועם אחרים. לא ברור אם באותם ימים היה באמת חולה פיזית, או שדימה כאבים. מכל מקום, הכאבים של השבוע שעבר היו אמיתיים, ודכנר הלך לעולמו לפני ארבעה ימים, מהתקף לב, והוא בן 75.
היה זה סוף עצוב לקריירה אישית-עסקית, עם עליות ומורדות, וגם עם סימני שאלה. דכנר, יליד רומניה ובעל תואר אקדמי במינהל עסקים, החל את דרכו העסקית בארץ בגיל 31, כאשר מונה למבקר הפנים של רסקו. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1981, "שלף" אותו אהרן דברת המנוח, אז המנכ"ל הכל-יכול של קבוצת כלל, ומינה אותו לראש חטיבת הבנייה. דכנר ביקש וקיבל גם תואר של משנה למנכ"ל.
דברת, שהאמין בדכנר, העביר אותו לאחר מכן ממשרדי כלל ברחוב דרויאנוב בתל אביב למשרדי אזורים בבית גיבור בתל אביב, בתפקיד מנכ"ל חברת הבנייה של הקבוצה, אז אחת הגדולות בארץ. דכנר ניהל את החברה עד סוף 1981. בפגישותיי איתו, לעתים לציטוט ולעתים לתדרוך, עשה רושם של איש עסקים רציני, המנווט כראוי את החברה. יש לזכור, כי הפיקוח הציבורי על חברות בורסאיות היה אז רופף הרבה יותר מאשר היום.
בסוף 1981 הודיע דכנר במפתיע על התפטרותו מניהול אזורים. הוא החליט לעבור ממעמד של שכיר בכיר למעמד של יזם עצמאי. דכנר ריכז סביבו קבוצת אנשי עסקים, בהם
אליעזר פישמן ויוסי ריגר, ויחד איתם הקים את קבוצת "המאגרים". היו אלו שלוש חברות, שכל אחת מהן התמחתה ברכישת חברות ועסקים בתחום מסוים: "מאגרי טכנולוגיה" - התמחתה ברכישת חברות היי-טק. חברת אחרת, "מאגרי בנייה" - רכשה נדל"ן. החברה השלישית, "מאגרי סחר" - רכשה חברות מסחריות. דכנר היה המנכ"ל, וגם קיבל חבילת מניות.
דכנר פעל במהירות מפתיעה, וכמעט מדי שבוע רכש חברה אחרת. ההון הגיע מהיזמים, שהאמינו בו, ומהנפקת מניות בבורסה של החברות. אבל מי שבחן לעומק את הפעילות, העלה סימני שאלה. יום אחד התקשר איתי דכנר והודיע בקול ניצחון: "רכשתי את מפעל השוקולד בילו!". העסקה הייתה מעניינת, אך בדיקה גילתה שהמחיר ששולם היה גבוה מן הריאלי.
מפולת "המאגרים"
כשהתמוטטה בורסת המניות, נקלעו גם חברות המאגרים לקשיים. תחילה נפלו המניות הרגילות, בינואר 1981. אחרי תשעה חודשים קרסו גם מניות הבנקים, במשבר הידוע של מניות הבנקים. שוויין של חברות המאגרים צנח, הבנקים - שממילא היו בקשיים - החלו לדרוש פרעון ההלוואות, והחברות נקלעו להפסדים. בסופו של דבר נמכרו במחירים נמוכים, אחת מהן לפחות לאיש העסקים הוותיק שמעון (צ'פאי) קדם.
דכנר עבר להתגורר ולעבוד באנגליה. מונה למנהל העסקים של היזם ליאון תמן, תושב אנגליה (בין היתר, בנה תמן את מלון "דניאל" היוקרתי בהרצליה פיתוח).
עבר עוד זמן, ודכנר החליט להפוך בפעם השנייה משכיר ליזם, הפעם באנגליה: הוא קנה את חברת היברד הולדינגס, בעלת עשרים חנויות מזון ושתי מאפיות. דכנר ריכז משקיעים, וקיבל 20 אחוז ממניות החברה. מה מבין יזם נדל"ן באפיית ובשיווק לחם ועוגות? אומרים, שאיש ארגון ומינהל טוב יצליח בכל נושא. זה לא קרה אצל דכנר. רשת המאפיות נקלעה לקשיים ולחובות גדולים. שותפיו ומשקיעים העלו טענות קשות נגדו. בין היתר נטען, כי הוא "ניפח" נתוני רכישת ציוד על-ידי החברה. הרשת כשלה, ומונה לה כונס נכסים. לפני כעשרים שנה חזר דכנר לארץ.
"כשתקבל את המכתב, לא אהיה בחיים"
אחד המשקיעים בהיברד היה איש העסקים הוותיק והאמין אלי פפושדו. יום אחד קיבל פפושדו מכתב מדכנר, שבו נאמר: "כשתקבל מכתב זה, לא אהיה בחיים. סליחה על שהטעיתי אותך". פפושדו, שהפסיד מאות אלפי ליש"ט בהרפתקה, הוא ג'נטלמן, שאינו מרבה לדבר על הפרשה. למה התכוון דכנר? האם חשב על התאבדות, או ששוב התלונן על כאבים ומיחושים? לא ברור.
כשחזר דכנר לארץ, לפני כעשרים שנה, החליט לפתוח בשלב הרביעי בקריירה שלו. תחילה בצניעות, בבנייה בהיקף קטן. דכנר יזם בניית בניין מגורים לא גדול ברחוב בלפור בתל אביב. אחר כך יזם בניית בניין נוסף. במשך כמה שנים שמר דכנר על פרופיל נמוך. הוא התגורר בדירה בכיכר המדינה בתל אביב, עם אשתו ושתי בנותיו. בדירה, כך מספרים, יש אוסף גדול של תמונות יקרות ודברי אמנות. לפני 18 שנים באה לידו, כך חשב, ההזדמנות הגדולה:
הלל צ'רני, בעל מלון
הולילנד בירושלים, ובעל הקרקעות הצמודות, מינה אותו לנציגו ומנהל עסקיו בארץ.
לא ברור מה ידע צ'רני על ההיסטוריה העסקית של דכנר. אבל לשניהם היה ברור מה המטרה והיעד: יש להפוך את ייעוד המתחם בירושלים ממלונאות לדירות, לבנות מאות דירות יוקרה ולשווקן במיליארד שקל ויותר.
האם תיווך במתן שוחד?
איך משיגים זאת? צ'רני גייס כשותפים את חברת פולאר, בשליטת עורך הדין הניו-יורקי ז'יל פלדמן, וגם את חברת קרדן נדל"ן, בשליטת יוסף גרינפלד ואבנר שנור. קבוצת לאומי הצטרפה ב-10%. אבל לא די ביזמים. יש גם צורך לאשר תב"ע חדשה ולהשיג אישורי בנייה. כאן נכנס דכנר לתמונה. תפקידו היה לסייע לצ'רני להשיג את האישורים הדרושים. האם ואיך עשה זאת? זהו הציר שעליו מתנהל זה שנה משפט הולילנד.
התביעה טוענת, שדכנר פעל להשגת האישורים על-ידי מתן שוחד במיליונים לבכירים, בהם
אהוד אולמרט, אז ראש העיר ואחר כך ראש הממשלה. הנאשמים כופרים באשמה. דכנר, שלפי כתב האישום, תיווך בהעברת השוחד, קיבל מעמד של עד מדינה, מה שהבטיח שנגדו לא תוגש תביעה, והוא אף יקבל כיסוי הוצאות וקיצבת מחיה. שמו נשמר בסוד (שהיה ידוע לכל מי שגילה עניין בפרשה), מחשש שיתנכלו לו.
מדי פעם, במהלך הישיבות, חזר דכנר והתלונן על כאבים ומיחושים שונים. לי זה נשמע לעתים כשידור חוזר של תלונותיו מן העבר. אלא שבחודשים האחרונים התברר, שיש אמת בתלונותיו. בשבוע הבא היה אמור לעבור צינתור. הוא נפטר לפני כן, והובא למנוחות בצנעה יחסית. יומיים לאחר הלוויה, התיר היום (ג', 5.3.13) בית המשפט לפרסם את שמו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
