המחזאית דפנה אנגל שאבה את נושאי המחזה "הקיץ שלי" מהחיים האישיים שלה, כפי שהכירה במציאות. לכן הדילמות הניצבות בפני החבר'ה העומדים לפני גיוס, כה חיות ונוקבות עבורם. כל הצעירים עוברים את השלב הזה, בו הם עומדים לבחור בזהותם, מה יהיה המשך דרכם, ואיך ליישם את עקרונות החברות האמיתית במלואם. לכן, בגמר ההצגה, כשירדן, העולה לי"א, אמר: "אהבתי מאוד את ההצגה" - היו לו הרבה סיבות לכך.
הבימוי הקצבי של משה קפטן (הצעיר בנפשו כמו גם בגילו, מבין הבימאים שלנו הניצבים בשורה הראשונה), וכן הליהוק הכה מוצלח וקולע, השירים הנודעים שכל מילה בהם תואמת להתרחשויות בהצגה, יכולות המחול והשירה של השחקנים, היסודות הדרמטיים הנחשפים יותר ויותר לקראת הסוף, עד השיא הכה מטלטל שבסוף ההצגה - כל אלה כובשים את הקהל הצעיר והמבוגר כאחד.
המחזה מתחיל כשהגיבור, יונתן, המכונה ג'וני, עומד להקרין את סרט-עבודת הגמר שלו, בתחרות של בוגרי החוג לקולנוע בתיכון. תוך-כדי ההקרנה, בה אנו מתוודעים לגיבורי המחזה - שלישיית החברים מילדות ועד לאותו רגע, מתחלפות הסצנות הקולנועיות ועוברות מהמסך, למשחק על הבמה. אז אנו מתוודעים לאמו של יונתן, אלמנת טייס צה"ל,
אורנה כץ השופעת חום ורגש לשלושת הילדים שהפכו לנערים, והם כולם כמשפחה אחת. אך עצם אובדן בעלה, והיותה אם רק ליונתן, מחברת אותה נפשית בכבלים עזים לשלושה, וגם הם מחזירים לה חום ואהבה. יחד עם זאת, היא דבוקה אל בנה, ואינה מוכנה לחתום לו על הסכמה להתגייס לקורס טיס, מהפחד שתאבד גם אותו. הוא אכן מתקבל לקורס, ושרוי בהתלבטות: האם להגשים את חלומו וללכת בדרכי אביו וסבו, או למלא את רצון אמו?
הגיוס המתקרב לצה"ל הוא הנושא המרכזי התופס את שרעפיהם. יונתן הרגיש (
יולי סקר) נפסל לגיוס בגלל מחלת האסטמה שלו. הוא לא מתייאש, וחוזר שוב ושוב לבדיקות אצל הרופאה הכה מצחיקה במבטא ובדיבורה של העולה החדשה מרוסיה, שנוסכת אוירה קומית בהצגה הרצינית. לאחר אימונים שוב ושוב, הוא מתקבל לבסוף ככתב בגלי צה"ל. עוזרת לו באימונים ובתמיכה הנפשית אחותו,
דפי אלפרן המתוקה, אף שאחיה מתלונן שהיא "חופרת” יותר מדי ומנדנדת.
הבעיה בשיבוץ לצה"ל רצינית עוד יותר עבור הדמות שמגלם שחר ישי רב-הכישרונות (שחר זכה בעבר במקום הראשון באודישנים למחזמר "גריז" בסדרת הטלוויזיה שיצרה
ציפי פינס). בגלל יכולת השירה הנפלאה שלו (אותה הוא מדגים לכל אורך ההצגה), הוא מעדיף להתגייס ללהקה צבאית. אך בעיני אביו יש רק אופציה אחת: שיהיה לוחם קרבי. יש לו גם סיבה נוספת להתלבטות: גם הוא מאוהב בילדה היפה והמקסימה את כולם, אילנית גרשון הג'ינג'ית, שנחשבת לעילוי ביניהם, ואמורה להתקבל לקורס מרגלים. אך גם היא מתאכזבת מרות כשמחלת הסוכרת שלה מתגלה והיא נדחית מהגיוס. את העידוד היא מקבלת רק משחר, המאוהב בה, למרות שהיא חברתו של הידיד השלישי בחבורה (שלומי טפיארו החמוד), וכאן הוא ניצב בפני דילמה: האם החברות חזקה יותר מהאהבה, או להפך?
את כל ההתלבטויות, הפגישות הסודיות, העימותים ביניהם ובין האימא של כולם - את כל זה מתעדת המצלמה של יונתן. וגם אם הם כועסים עליו, עד שהוא מבטיח שזה לא ייראה לעיני אף אחד - הסרט לבסוף מוצג בתחרות של בוגרי התיכון במגמת הקולנוע. הקרנתו מביאה את כולם למסקנה שהאמת חזקה מכל, יש להיצמד אליה, ויתרה מכך - גם לומר אותה ולהתוודות במיידי, ולא לגרום למפח נפש גדול יותר בהמשך. אמירת האמת וגילוי הלב תמיד וללא דחייה - היא הערך הגדול אותו נושאים בני הנוער שצפו בהצגה להמשך דרכם.
המשחק המעולה של כולם - שחר ישי, אילנית גרשון, אורנה כץ, שלומי טפיארו, דפי אלפרן ויולי סקר - הודות לבימויו הרגיש של משה קפטן, עצם הנושא המתרחש בקרב כל בני הנוער - עם המוזיקה הנכונה שבחר חגי דוידוף, התאורה של זיו וולושין, התפאורה של שני טור, והתלבושות המתאימות של אורן דר, וכולם - בכוריאוגרפיה של אביחי חכם - כל אלה מציגים הצגה חווייתית ביותר, מלאת תוכן והרבה ערך מוסף לנוער שיצפה בה. ובעיקר - תענוג וכיף של הצגה.
ברכות לתיאטרון הארצי על ההפקה הכה מושקעת ומקצועית לעילא ולעילא.
