השופט: צחי עוזיאל, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום רביעי, 12.2.2014, שעה 09:30

הנושא: תיקים פליליים

אולמו של השופט צחי עוזיאל כמעט ריק, למעט שני תובעים וסניגורית אחת, אליה מצטרפים אט-אט עוד סניגורים. למי מחכים? - לעצורים; הפעם סיבת העיכוב היא השב"ס. בשעה טובה הם מגיעים ב-09:50 ועוזיאל נכנס במרץ רב ומבקש את התיק הראשון.

המרץ לא עוזר, כי כאן מבקש הסניגור דחייה של חודש. עוזיאל מגיב: "חודש? זו לא דחייה ארוכה מדי?". הסניגור מסביר שלא לפרוטוקול מה ברצונו לבדוק בפסק הזמן הזה, משוחח עם הנאשם, עוזיאל ממתין לו ולבסוף דוחה את הדיון ל-5.3.14.

התיק הבא נוגע לאזרח רומניה, המואשם בהונאה בכרטיסי אשראי (לפני הדיון סיפרה הסניגורית שלו, שהוא מנשק את ידה בכל פעם שהם נפגשים). עוזיאל מוודא שהמתורגמנית יושבת ליד הנאשם ומבקש ממנה לשאול האם הוא מודע לכתב האישום ואכן מודה בו. הנאשם משיב בחיוב, הטיעונים לעונש מתחילים אך יש לעצור משום שלהפתעת הסניגורית - יש שני אישומים המתייחסים לאותם אירועים; היא יוצאת לברר.


"אני חושב בקול יחד איתך"


"בינתיים תיק אחר שאפשר להתקדם איתו", מבקש עוזיאל, ומולו מתייצבת סניגורית נלהבת ותיאטרלית, המסבירה מדוע התיק אינו בשל לגישור: היא הגישה בקשה לגילוי ראיה בנוגע למודיע ומשוכנעת שהראיה הזאת ממוטטת את כל כתב האישום העוסק בסחר בסמים. עוזיאל, הרגוע תמיד, מנסה להשחיל כמה מילים: "תקשיבי רגע למה שאני אומר לך, אני חושב בקול סביב התיק הזה. תעודת חיסיון בתיקי פרקליטות מוציאים אחרי הרבה ישיבות והרבה מעורבים".

הסניגורית לא ממש משתפת פעולה וממשיכה לטעון באותה צורה. עוזיאל מנסה שוב את מזלו: "קחי לתשומת ליבך, אני חושב בקול יחד איתך. לפעמים כדאי לנצל לצורך הסדר את הבעייתיות שנראה שיש, כי אם תידחה הבקשה לגילוי ראיה - הפרקליטות לא תגיע לאותו הסדר שאפשר להגיע עכשיו". הסניגורית לא משתכנעת, והיא כבר מדברת על עתירה לבית המשפט העליון.

עוזיאל נותר שלו: "ניסית לעשות פגישה בפרקליטות? אם שופט מקבל את העתירה שלו [לגילוי ראיה], רוב הסיכויים שהנאשם שלך הולך הביתה; אם לא, הוא הולך לכלא לתקופה לא קצרה". כאשר התובע קם להשיב, הסניגורית נכנסת לדבריו, ורק אחרי שהיא עושה זאת פעמיים - עוזיאל מפסיק אותה ולבסוף פונה אליה שוב: "אני מציע לך, תעשי פגישה בפרקליטות. אני זוכר שכמה פעמים אמרת לי שאין טעם [להיפגש עם התביעה], יצאת וחזרת עם הסדר".

היא כמובן ממשיכה להתווכח באותו להט, אך גם עוזיאל עומד על שלו: "אולי יש לך עכשיו קלף טוב, שאם העתירה תידחה - לא יהיה לך אותו". בסופו של דבר מבטיחה הסניגורית שתלך לפגישה, ועוזיאל מכניס זאת לפרוטוקול: "באי-כוח הצדדים: קיבלנו את הצעת בית המשפט להידבר בינינו לפני דיון מקדמי". עוזיאל דוחה את הדיון ל-4.3.2014 ומזכיר לסניגורית שבינתיים הלקוח שלה במעצר, כך שכדאי להזדרז.

כעת מוגש לעוזיאל הסדר טיעון, במסגרתו מצורף תיק שנדון בפני עמיתתו יעל פרדלסקי. הוא מוודא שהנאשם מודה בשני התיקים, אך לא מבהיר לו - כנדרש - שבית המשפט אינו כבול להסדר. עוזיאל מעיין בהרשעות הקודמות של הנאשם תוך כדי הטיעונים לעונש, ואילו במהלך הכתבת גזר הדין - בו הוא מאמץ את ההסדר - שם לב לפרטי האירוע ולהבדלים בין כתב האישום המקורי לבין זה המתוקן. לבסוף מקפיד עוזיאל להנחות את המזכירות להעביר לפרדלסקי העתק של התיק.


"אתה טועה לחלוטין"


חוזרים לנאשם הרומני מסיפור כרטיסי האשראי. התביעה אכן פיצלה את האירועים לשני אישומים, אך עוזיאל מרגיע את הסניגורית: לא זה מה שישנה. תוך כדי הטיעונים לעונש הוא מבקש לשמור על השקט "בכל חלק באולם". אחרי כמה דקות הוא מרים את קולו לנוכח הרעש הבוקע מן הדלת הפתוחה המובילה לתא העצורים: "שב"ס!" - וזה מספיק. "רבותי, אני מבקש לשמור על השקט, אפשר לדבר מאחורי הדלת" - יעיר בהמשך לעורך דין ועצור המשוחחים באולם. התביעה מבקשת 12 חודשי מאסר בפועל, ההגנה מבקשת שישה חודשי עבודות שירות, עוזיאל מכתיב במהירות וביעילות וגוזר תשעה חודשי מאסר.

התיק הבא הוא הד לשיחות שהתנהלו בין התביעה להגנה לפני שעוזיאל נכנס לאולם. הסניגור, שהצביע בפני עמיתו על הבדלים משמעותיים בין תמליל חקירת מרשו לבין ההקלטה שלה, אמר כבר אז שאינו מוכן לדבר עם ראש הצוות בפרקליטות משום שלא יוצא מזה כלום. כעת הוא חוזר על הדברים באוזניו של עוזיאל: "אין מה לדבר איתו. אני אנהל את התיק ואקבל אצל השופט המחמיר ביותר פחות ממה שהוא יציע לי".

עוזיאל מאוד לא אוהב את האמירה הזאת: "אני לא מבין על מה אתה מדבר, 'אני לא אדבר איתו'". הסניגור מסביר ועוזיאל משיב: "אני אומר לך מהניסיון בתיקי גישור עם עו"ד כהן, אתה טועה לחלוטין". הסניגור בשלו: "לפחות אני לא אראה את הפרצוף שלו". כעת עוזיאל מתרגז: "ההתנהלות הזו לא ראויה, אני מבקש שההתנהלות הזו תיפסק". עוזיאל דוחה ל-5.3.2014. כאשר סניגור שני מתערב למרות שהתיק אינו שלו, התובע מעיר על כך ועוזיאל מגיב: "הוא צודק לגמרי. אני מבקש שכל אחד יגע בתיק שלו. תודה רבה, הדיון הסתיים".


"הסניגורית לא פספסה כלום"


עוברים לתיק הבא: אלימות בין בני זוג. הסניגורית אומרת, כי רק בימים האחרונים הצליחה להוכיח, כי האישה טפלה בעבר עלילה על הגבר והאשימה אותו באיומים - כאשר בכלל היה במוסד גמילה, ובשל כך נגנזה תלונתה. בנוסף לכך, כעת האישה אינה משתפת פעולה עם שירות המבחן. עוזיאל מברר את הפרטים וניתן לראות שהוא בהחלט חושב על משמעות הדברים. "בתיק הזה זו מילה מול מילה? אפשר לתת לי את ההודעה של הנאשם במשטרה?". הוא קורא אותה ופונה לסניגורית: "זה כנראה מספיק כדי לקעקע את האמינות שלה בתיק העיקרי, אבל החוקרת רואה פה חבלה [על גוף האישה]".

בפיה של הסניגורית מענה גם בנקודה זו, ועוזיאל רוצה להתקדם: "השאלה היא אם זה משהו שאפשר לדבר פה על המחיר, או שזה לא בא בחשבון". הסניגורית אומרת שתסכים לדחייה קצרה בלבד, שכן לשיטתה - הלקוח יושב במעצר שווא. "שבוע הבא?", מציע עוזיאל. "אם לא תסגרו, אני אקבע מועד מוקדם להוכחות". הנאשם מבקש להגיד משהו ועוזיאל עונה: "יש לך סניגורית שלא פספסה כלום" - אך האיש בכל זאת אומר כמה מילים, אם כי ניכר שעוזיאל שקוע בהכתבת ההחלטה ואינו מקשיב. "מומלץ למאשימה לנהל שיחה עם המתלוננת לפני הדיון הבא", הוא מציין בהחלטתו.

השורה התחתונה: שופט נמרץ השם לב לפרטים, אם כי אין זה תקין שלא הבהיר לנאשם שאינו כבול להסדר הטיעון. מנצל היטב את בקיאותו בהליכים ובחיי המעשה כדי לקדם את התיקים, תוך שמירה על רמה סבירה של סדר ביום פלילי המוּעָד ללא מעט בלגן.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.