אתמול, בכנס פתיחת שנת המשפט בתל אביב-יפו - דיברת בנאומך, מעל לבמה, על אודות ה"תשוקה של ארדן" המתעקש כל כך להביא, דווקא מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה.
חשבתי, ביני לביני, איך שכחת לדבר דווקא על תשוקות הסמפכ"ל ניסים מור, 7 הניצבים, תתי הניצבים, ניצבי המשנה, סגני הניצבים שעפו הביתה רק בגלל תשוקותיהם.
התשוקות - כשלא כבשו את יצרם. התשוקות בתוך הלשכה פנימה. תשוקות החשק.
ואחרי ככלות הכל עוד הפלגת בהישגי המשטרה. שמעתי - וחשתי ברע.
לא יכולתי להיות שם, באולם, בגלל הניתוחים בעיניים. אילו הייתי שם, הייתי קורא קריאת ביניים ומסביר לנוכחים "תשוקה מהי". כואב לי שאיש מחברי לא הרים יד ושאל על התשוקות.
אנא ממך, קרא מדי חודש את "חוברת משטרת לואי דה פינס". תמצא שם סיפורים רבים על התשוקות. ובפעם הבאה, מעל לבמה, דבר גם עליהן.
התשוקה שלי, מר וינשטיין, שתבדוק גם את נכונות/אי נכונות, נתוני שנת ה"מפנה" של
יוחנן דנינו – המפכ"ל לשעבר.
רק כך ניתן לאזן את הדברים. אם כבר אז כבר - על התשוקה.
הנה כמה דוגמאות אקטואליות
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
