תודה להון האנושי בבית החולים "וולפסון" <br>

באחד הלילות בשבוע שעבר רעייתי ואני מצאנו עצמנו בחדר המיון של בית החולים "וולפסון", חדר מיון המהווה כתובת לתושבי חולון, בת ים, יפו ושכנות דרום תל אביב הוא חדר מיון עמוס.

באותו לילה אי-אפשר היה להתעלם מהעומס הרב, שמוטל על כתפי הנושאים בעול הגשת סעד רפואי למי שמצב רפואי חייב הבאתו הדחופה לחדר מיון עמוס ולרעש בלתי נסבל בפתחו.

תג של רופאה צעירה מסגיר את השם - ד"ר אפרת דגלן, המקרינה סביבה שקט ושלווה, כשהיא עושה את המרב ואת המיטב כדי להקל על חולה הנאנק מכאב, וזאת היא עושה תוך התמודדות עם עומס בלתי סביר על כתפי רופאה צעירה אחת בלילה שפשוט ממאן להסתיים.

באותו לילה הבחנתי בשורה ארוכה של בעלי מקצוע, עובדי רנטגן, סניטרים, פקידי קבלה, אחיות ורופאים, שמשמרת לילה עמוסה ורועשת ממאנת לתת להם רגע אחד של מנוחה, כשהם חייבים להתמודד עם עשרות רבות של מקרים בלתי צפויים.

באותו לילה ניתן היה להבחין ברופאים, המתמודדים עם חולה תוך כדי הידרשות לתת מענה טלפוני לשאלה המופנית אליהם מאחות שמגיעה בבהלה, ולפתע גם העפת מבט לצילום של חולה אחר והחובה לתת תשובה מקצועית.

להון האנושי היקר, שפגשתי בלילה אחד בחדר המיון, מגיע מילה אחת - תודה. אך מלבד הערכה מגיע לו, שהמופקדים על ההון ישיחו בכבוד ובהערכה עם ההון האנושי ויפצו אותו על נתינת חיים.

אינני רופא. אינני כלכלן. אין לי כלי מדידה מקצועיים לקביעת פיצוי הולם לעבודת ההון האנושי בחדר המיון. בוודאי שאין לי כלים מקצועיים לקביעת תקנים. אך שמורות איתי תחושות המפגש בערב ובלילה ארוך עם צוותים, העושים את עבודתם המקצועית תוך התמודדות עם עומס בלתי סביר, וזה בקו התמודדות על חיי האדם. בוודאי שמגיע הגדלת תקנים.

ושוב עוד פעם אחת תודה להון האנושי של חדר המיון בבית החולים "וולפסון" בחולון.