חזקת החפות, עיוורון זמני

בלי לדון עתה במגפת תסמונת שטוקהולם, שהיכתה כרבע מן העם המאוהב במשפחת נתניהו והפכה אותו לשבויים שלה, והרבע הזה משמיע מנטרות של המנהיג הנאשם בשוחד ובמרמה ובהפרת אמונים, הגיע הזמן לעסוק בטענת "חזקת החפות" שלו.

מדוע? כי יש ציבור שנתפס להבנה שגויה של הנושא, ויש עיתונאים המגלגלים עיניים לשמיים וחומקים מן החובה הציבורית לומר למנהיג מה הם חושבים עליו, ומסתתרים מאחרי השכפ"ץ של "חזקת החפות" כדי לערוק מן הקרב הציבורי. אז בואו נדבר על זה.

חזקת החפות עומדת לכל נאשם בפלילים עד למתן פסק דין חלוט. אין על כך עוררין. היא חלק ממערכת המשפט הדמוקרטית. בהגיע ההכרעה המשפטית לסיומה יש לקבלה גם אם ממשיכים לבקרה במינון הנכון והזהיר. על יסוד זה יש לבחון כיצד נולדת ומתנהלת חקירה פלילית.

המקרה השכיח הוא שעיתונאי יחיד או רבים חושף מידע החשוד כפלילים אצל איש ציבור או עובד ציבור. מה למשל? שורת המתנדבים ובראשה אליקים העצני מול סגן המפכ"ל עמוס בן-גוריון; מוטי גילת על אריה דרעי; גידי ויץ על אהוד אולמרט; אילה חסון בפרשת בר-און-חברון; רביב דרוקר בנושא הצוללות, וגם אני בעניין חשבון הבנק של לאה ויצחק רבין, עוד ועוד.

העיתונאי שחושף פרשה מתמיד בה. הוא חוקר הלאה. מביא עוד ראיות לחיזוק גילוייו (וחייב להביא גם טיעוני-נגד אם עולים כאלה). אילו העיתונאים החוקרים היו עוצרים בפרסום הראשון שלהם וסרים הצידה לנוח עם חזקת החפות העבירה-לכאורה הייתה יורדת לטמיון.

בזכות החפות

גילויים חשובים נרשמו על שם ברוך קרא ואביעד גליקמן וגיא פלג ואורלי וגיא. כולם עוסקים בנושאים שלפניהם במה שקרוי בשפה המקצועית באנגלית follow up. למה מצפים מהם? שלא יאמינו במה שכתבו וצילמו? שלא ידחקו את הפרשיות למיצוי הבירור והחקירה במשטרה בהדרכת הפרקליטות? זו בדיחה. עליהם להכיר בזכות החפות; עליהם לקבל בסופו של דבר את הכרעת השופט או השופטים כתום כל הערעורים. אבל אי-אפשר לצפות מהם שישבו וימתינו לתהליכים כאשר יש בידם ובפיהם גילויים נוספים לחיזוק החשדות.

בפשטות, אי-אפשר ולא צריך לצפות מדרוקר שיעצור מלפעול וימתין בפרשת הצוללות עד למימוש מוחלט של חזקת החפות. יש לו עמדה, הרי אלמלא כן לא היה בא עם הסקופ הראשון שחקר ופרסם.

עיתונאים צריכים לחפש חומר ביושרה; לא לעגל פינות וזוויות. להותיר במה הוגנת גם לחולקים על דעתם. אבל בסופו של דבר עיתונאים שניהלו מערכות נגד שחיתות בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם חשו בצדק כי אם לא ימשיכו בכך הנושא יגווע.

עמיתיהם, שיושבים על הגדר ומגלגלים עיניים לשמיים ברצותם להגן על איש הציבור החשוד נתפסים לחזקת החפות. כך הם בעיני עצמם "יצאת צדיק". הם כאילו בזים לעיתונאים הלוחמים על האמת שלהם. מה לעשות, יש גוונים במקצוע.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]