דמוקרטיה מתגוננת

מדינה נאורה צריכה אמצעים להתגונן. זוהי ישראל. יש לה חוק המאפשר לפסול מועמדים מלהיות מועמדים לכנסת. יש לה חוק, גם הוא נחוץ, להעניק לח"כים הנאשמים בפלילים חסינות מפני העמדה לדין. יש לה חוק האוסר הסתה. הכל בסדר. אך יש הערת אזהרה עם שלושה סימני קריאה: אין להשתמש בהם אלא במקרים חריגים שבחריגים, כמעט בלתי אפשריים, במשורה.

מאסתי בכל לב בדעותיו של מאיר כהנא. אבל תמכתי בדעת המיעוט של הפרופסור אהרן ברק בהכרעת בג"ץ כי אין לפסול אותו מלהתמודד בבחירות לכנסת. כבר אז. אני שולל מכל וכל את ההתבטאויות של מיכאל בן ארי. בכל זאת לא הייתי מונע ממנו לרוץ לכנסת.

אין צורך לומר כי אני מתעב, ממש כך, את התבטאותה של ליבא יזבק בעד מחבלים רוצחים. אני מקווה שבג"ץ לא יפסול אותה למרות מה שהיא, כלומר אזרחית נוראה.

טובי מכריי הפצירו בי להצטרף לתביעות המשפטיות נגד מוחמד בכרי, שהוציא לאוויר העולם את השקר הנורא של הסרט 'ג'נין, ג'נין'. הזדהיתי איתם בכל לב, אבל לא הצטרפתי לקריאה לאסור את הקרנתו.

נרות חנוכה

מוטי לרנר כתב מחזה בעייתי להגנת ד"ר ישראל קסטנר, שנתן אחרי מלחמת העולם השנייה ארבעה מכתבי טיהור לפושעי ה-ס.ס. קורט בכר, דיטר ויסליצני, הנס יוטנר והרמן קרומאי. מה שכתב על חנה סנש עורר שאט נפש. בבג"ץ הציע שופט בעל משקל כד"ר מישאל חשין לאסור את הפרסום. הפרופסור אהרן ברק היה בדעה אחרת. בג"ץ הירשה ללרנר להמשיך להציג את גרסתו המקוממת ב"קאמרי", ואז פנה אליו ברק והפציר בו למחוק, והוא נענה. אבל לא בכוח החוק. מעולה.

אז מה החוקים האלה? מדוע אני בעדם? שישכבו במחסן המשפטי? אבא אבן התבטא בעניין הנשק הגרעיני של ישראל - וזה מתאים גם לגבי חופש הדיבור והדיבה וההסתה והחסינות המכוערת של חברי הכנסת: "אלה חוקים שהם כמו נרות חנוכה, לראותם בלבד".

גם אני חש קבס מעזות המצח של הח"כים (בהם גם נציגי כחול-לבן) שהעניקו חסינות (זמנית) לחיים כץ. אבל עדיף כך מאשר היעדר מכשיר משפטי שיאפשר חסינות. הוא נחוץ ליום סגריר.
הכנסת מושחתת ולפיכך משתמשת בו. הפוליטיקאים מושחתים ולכן רוצים לחלץ מדין צדק איש את רעהו אם רק יעלה בידם. הם לא מבינים שכאשר עולים על הנתיב הזה מתדרדרים אל איטליה של בניטו מוסוליני. עינינו הרואות.

בנסיבות אלה צריך אולי לאסור בחוק לחץ על להטבי"ם לעבור טיפולי המרה מקוממים. אבל צריך להיזהר מלפסול את הרב יעקב אריאל מלקבל את פרס ישראל רק מפני שדעותיו מאוסות. איני יודע מדוע נותנים לו ועל מה? אך תארו לכם שהיה מדובר בפיסיקאי המחזיק בדעות פסולות כאלה, האם גם היינו פוסלים אותו מלקבל את הפרס?

בשעתו היה לי ויכוח חריף עם הגאון בפיסיקה הפרופסור יובל נאמן שהחזיר את פרס ישראל מפני שעמדו לתיתו לח"כ ולסופר הערבי אמיל חביבי. לדעתי נאמן טעה. לעומת זאת סברתי כי נאה שדווקא נפתלי בנט העניק את פרס ישראל לספרות לדוד גרוסמן הרחוק ממנו כרחוק מזרח למערב.

בואו נסתכל הצידה, נעצום עיניים, ונניח ליעקב אריאל להיות חתן הפרס.