לקח השואה שהוחמץ בכנס המנהיגים

לשואה קדמו למעלה מאלף שנים של רדיפת היהודים, ריכוזם בגטאות, גירושם ואף העלאת יהודים על המוקד, אך ללא כוונה ופעולה ממשית לחיסולם המוחלט כבשואה. המוסר הנוצרי-יהודי וההכרה ביהודים כמיצגיו האוטנטיים של מוסר האמת שהובא על ידם לעולם ואומץ על-ידי הנצרות, היו חומת המגן המצפונית שמנעה את השמדתם.

המפנה שהוביל לשואה הייתה דווקא "המהפכה המדעית" שנועדה להחליף מיתוסים וסיפורים נוצריים באמת תבונית ומדעית. בעוד שבמדעי הטבע דבק האדם ביעדה של "המהפכה המדעית" וניצל את תבונתו כדי לפצח את האמת שבבסיס הטבע וחוקיו ולכן הוא התקדם מאד, בתחום ההומניזם, גרם האיום שהנאורות יצרה על מיתוסים ואמונות להסתייגות ממנה, דווקא מצד אליטות נאורות.

בהשפעת רוסו, אבי הפילוסופיה הצרפתית והאירופית טען גם קנט אבי הפילוסופיה הגרמנית, שאת הידיעה יש לבטל "כדי לפנות מקום לאמונה". הממשיכים היו קיצוניים מהם; אצל הגל האמת היא יחסית; אצל היידיגר, אידאולוג הנאציזם שטען אחרי השואה שהנאציזם כשל משום שהיה הומניסטי מדי, האמת נעלמה לחלוטין כי "הכל הוא אין והאין הוא הכל".

בודריאר הצרפתי טען ערב תחילת המאה הנוכחית (1987) כי "האמת היא מה שעלינו להיפטר ממנו בהקדם האפשרי". ייתורה של האמת, ייתר גם את המוסר שנוצר כהגדרת בובר כדי להגן על האדם מפני השקר והכזב (המצאה אנושית שאיננה קיימת בטבע) ולהוות תמרור לריסון ולבלימת סיפוקיו ודחפיו.

מוסר אמת ומצפון

ללא אמת ומוסר אין צורך ויכולת להבחין בין טוב לרע, לערוך חשבון נפש מצפוני וכאשר נדרש, לחזור בתשובה ולתקן. "תשובה וחשבון נפש", טען ניטשה, "מדכאים את טבע האדם" והם המצאה שנועדה לייהד את העולם. בהיסתמך על מיתוסים טרום ימי ביניימיים אפלים שהנאציזם אימץ והעצים, טען ניטשה כי "גיבורים אמיתיים אינם מתחרטים ואינם מתייסרים".

צלם אנוש איננו, כהגדרת פרופ' שלום רוזנברג, מתנת אלוה מולדת, אלא תכלית שעל האדם לעמול להשיגה. חיסול האמת ובעקבותיה גם המוסר והמצפון, דווקא על-ידי האליטה האינטלקטואלית של אירופה, מחק למעלה מאלף שנות מאמץ נוצרי לניתוק האדם מעברו הפגני והפראי לשם הפיכתו לבעל תודעה מצפונית. כך נסללה דרך המלך להופעתן של אידיאולוגיות הכזב הברבריות, הקומוניסטית והנאצית.

בהעדר חומת מגן של מוסר אמת ומצפון, לא עמדה בפני אידיאולוגיות הכזב בעיה מצפונית להפיכת חיסול היהודים - מייצגי המוסר והמצפון הישנים, שאותו אידיאולוגיות הכזב בקשו להחליף ב"מוסר ומצפון חדשים", ללגיטימית. ואכן העריצות הקומוניסטית ובעקבותיה הנאצית החלו את דרכן בחיסול פיזי של התרבות היהודית כהכנה לחיסולם הפיזי של היהודים עצמם בהמשך.

הכרזתו של ניטשה על "מות האלוהים" הייתה אפוא גם הכרזה על מות האמת והמוסר ועל כן, גם "בשורה חדשה" על שחרור הרשע האנושי מכבליו. אושוויץ הייתה המסיבה שבה הרשע חגג את שחרורו ממוסרות האמת, המוסר והמצפון בחיסולו של העם שהביא לעולם את הרעיון להגבילו ולרסנו.

שקר כזב

השואה הייתה לתרבות האנושית כמכת מטאור צפויה (כפי שצפה הרצל), תוצאה של קצר רב עוצמה שיצר מגע של מדע ששוחרר מכבלי שקר וכזב ורץ קדימה והומניזם שפטר את עצמו מהתבונה ולכן נסוג אחורה לעידן פגאני כוזב של טרום מוסר ומצפון ונטול צלם אנוש. ספק גדול אם חומת מוסר האמת והמצפון שהתמוטטה בתחילת המאה העשרים שוקמה במאה הנוכחית.

בעוד שמדעי הטבע פורחים ומקדמים את החיים בגלל דבקותם באמת אחת מוכחת "התקינות הפוליטית" שהיא לגיטימציה חברתית לעקיפת האמת וה"מדעים" ההומניים שה"אמת" בהם היא עדיין יחסית וניתנת לביסוס גם על סיפרים (נרטיבים), ממשיכים להצמיח אידיאולוגיות כזב אוטופיות. כמו אידיאולוגיות הכזב הישנות, גם החדשות נוגדות את הטבע ובכלל זה את טבע האדם והתבונה ולכן, כבמאה הקודמת, הן גורמות לשיסועה של החברה ומעוררות מחדש אנטישמיות שבעקבות השואה הייתה תקווה להיעלמותה.

הלקח הראשי של השואה הוא שהמרת האמת בשקר וכזב, מייתרת את המוסר, משביתה את המצפון ולכן מותירה את הרוע האנושי משולח רסן. אידיאולוגיות הכזב החדשות והמתח החברתי הגבוה שהן מחוללות, יחד עם אנטישמיות כבדה, הן עדות לכך שהלקח הראשי מהשואה טרם נלמד והופנם ולכן אפשרית התרחשותה של שואה נוספת, לאו-דווקא יהודית.

זו מציאות מסוכנת לעולם שנמצא בדהירה מדעית חסרת תקדים ומעצורים קדימה מצד אחד והמאוים על-ידי מי ששואף לחזור אחורה לעולם כוזב אחר - חליפותי, מצד שני. ירושלים, שבעזרת מוסר האמת והמצפון שיצא ממנה נהפך המערב מפגאני לתבוני ותרבותי, הייתה חייבת לנצל את פורום המנהיגים שהתכנס בה ביום השואה הבינלאומי לנקיטת צעד ממשי יותר במאבק באנטישמיות, מאשר העלאת שרשרת של נאומי "לא עוד".

הצעד היה צריך להיות הכרזה על פתיחתו של מאבק חובק עולם באידיאולוגיות כזב והקמה לשם כך (בירושלים?) של מרכז בקרה תרבותי, שלאור ערכי מוסר האמת האוניברסלי, יינטר ויתריע מבעוד מועד על אידיאולוגיות שטמונים בהן זרעי רעל מסכני אדם ועולם. רק חומת מגן תרבותית של מוסר-אמת אוניברסלי ושל מצפון וצלם אנוש שמתפקדים לאורו, תגן על המערב, על העולם ועל היהודים, מפני קצר נורא נוסף שעלול להיגרם ממגע בין תבונה וכזב - שניהם כיום חסרי גבולות.