בימים האחרונים אתה מקבל, ישר לווריד, מנות של דמוקרטיה בכמויות מסחריות. צייצנים למיניהם, שעד אתמול היו משוכנעים שדמוקרטיה זה ממרח בטעם שזיפים, מלעיטים אותנו בהגיגים מלומדים וחמורי סבר המבשרים על קץ הדמוקרטיה ועל הגולאגים שיצוצו כאן כפטריות אחרי הגשם.
ובראש מחנה המודאגים צועד מי שמתבוסס במי הדמוקרטיה עוד מבטן אמו - הלא הוא
יאיר לפיד. הדמוקרטור הזה, ששולט במפלגתו ללא מיצרים, באמצעות תקנון דרקוני, שניסח לאחר התייעצות עם הכלבה שלו, מרביץ בנו הלכות דמוקרטיה. האיש הזה, שכיו"ר המפלגה מאריך לעצמו את הקדנציות בקצב שאפילו פוטין היה מתקנא בו - מגייס את קולו הצרוד השמור לימים הרי גורל - כדי להלך עלינו אימים.
וכי מי לא אוהב דמוקרטיה? כולנו אוהבים דמוקרטיה. שהרי בדמוקרטיה "כל אחד עושה מה בראש שלו" - כפי שהצהיר מבין עניין בשוק הכרמל. נכון, כנסת עצמאית חשובה מאוד לדמוקרטיה. היא הריבון. "אחותנו הבכירה" כינה השופט
אהרן ברק את הכנסת כדי להפגין את צניעותו הידועה (השאלה מה יחסו האמיתי של ברק לכנסת היא עניין למעריצי האמת).
מכל מקום, איש לא יחלוק על חשיבות הכנסת, כריבון, ברקמת החיים שלנו. נשאלת השאלה מה עומד מאחורי דרישת כחול לבן להשבת הכנסת לתיפקוד מלא. כמובן שכל מי שדמוקרטיה באפו ישיב מיד שדמוקרטיה ללא כנסת מתפקדת היא לא דמוקרטיה. שהרי הכנסת כריבון היא הרשות הבכירה מבין שלוש הרשויות, תפקידה לחוקק חוקים ומה שלא פחות חשוב: לפקח על עבודת ה
ממשלה לבל תתפרע.
אלא שכחול לבן שמה לה למטרה להשתמש בכנסת כריבון כדי להשתלט על הממשלה באמצעות חקיקת חוקים כראות עיניה של כחול לבן, וכך לסרס את הממשלה וליטול ממנה סמכויות כאלה ואחרות באופן שלא יאפשר לה למלא את תפקידיה כממשלה בניהול ענייני המדינה. במילים אחרות, כחול לבן חותרת להפוך את הממשלה הנוכחית כממשלה "על הנייר" ולשלוט במקומה מבחוץ.
והרי על רצונה של כחול לבן לחוקק חוקים שהלגיטימיות שלהם מפוקפקת למדנו מכוונתה לחוקק חוק פרסונלי במטרה ברורה למנוע מנתניהו לכהן כראש הממשלה בשל כתב האישום שהוגש נגדו. ואם כך הדבר - מה ימנע מכחול לבן לחוקק חוקים נוספים במטרה לנטרל - לא רק את נתניהו אלא גם את הממשלה הנוכחית בכללה?
במה דברים אמורים:
אכן,
בני גנץ שהומלץ ע"י 61 חברי כנסת קיבל מהנשיא מנדט להרכיב ממשלה. אילו יכול היה גנץ להרכיב ממשלה - כל הבעיות היו נפתרות מאליהן. אבל הוא כנראה לא יכול להרכיב ממשלה, וזאת עקב סירובם של חברי הכנסת
צבי האוזר ו
יועז הנדל להתיישר עם הקו של המפלגה. במילים אחרות, לצורך הרכבת ממשלה אין לגנץ רוב מספיק.
אלא שסירובם של הנדל והאוזר איננו מוחלט. לצורך תיפקוד הכנסת כריבון השניים סרים עדיין למרותה של כחול לבן. וכך נוצר מצב חסר תקדים, שמול הממשלה הנוכחית ניצבת כנסת לעומתית המסוגלת לנצל את כוחה כריבון ולהשתלט באמצעות חוקים על עבודת הממשלה הנוכחית - עד כדי שיתוקה.
ויודגש: כדי לנטרל את הממשלה - הכנסת איננה חייבת לחוקק חוקים המקנים לה סמכויות אופרטיביות במקום הממשלה. מספיק שהכנסת "תתקן" חוקים קיימים ותוסיף להם סעיף המחייב את הממשלה לקבל אישור מראש של הכנסת (או אחת מוועדותיה החשובות) כתנאי לביצוע אופרטיבי של תפקידיה.
במצב עניינים זה פועלת עתה כחול לבן, בשם הדמוקרטיה כמובן, להפעיל את הכנסת ולשלוט בה ובוועדותיה החשובות, וכך - יהיה ביכולתה לשתק את הממשלה או להכתיב לה מהלכים וקווי פעולה כראות עיניה של כחול לבן. במילים אחרות, כיוון שכחול לבן איננה יכולה להרכיב ממשלה בכוחות עצמה - היא יכולה, בעזרת הכנסת והדמוקרטיה, לשלוט בממשלה הנוכחית מבחוץ - עד כדי הפיכתה לממשלה אימפוטנטית.
הנה כי כן, הכנסת בשליטת כחול לבן - לא רק תפקח על עבודת הממשלה, אלא גם תכתיב לממשלה קווי פעולה תוך איום מתמיד לשתק אותה, והכל - בימי משבר הקורונה הנורא, שמחניק את האזרחים שוחרי הדמוקרטיה בבתיהם.
אין ספק: זו דמוקרטיה במיטבה - למי שמייחל לאנרכיה.
