מגפת הקורונה תחלוף, שנאת היהודים לעולם לא

מרים שליסר לא תפקוד השנה את מצבת האבן בבית העלמין, לא תדליק נר על קברו של אהבת חייה, גיבור מחנה המוות אושוויץ, ארנו שלה, שנפטר לפני כשנה, לא תציץ בזוית העין במספרם ההולך ופוחת של ניצולי השואה שנותרו בחיים. מרים שליסר, שורדת השואה מרומניה, תישאר ספונה בביתה החמים, ברחוב האורנים בעפולה, עם תמונותיה, זיכרונותיה, געגועיה, אהבותיה, אכזבותיה, ומחשבותיה אשר יישאו אותה לארנו, יונה שלה. נחמה תמצא בביתה ובבנה שהקימו משפחות בארץ ישראל ונאבקים, כמו כל עם ישראל בימים אלה, במגפת הקורונה, איש איש בביתו, במבצרו, עם ילדיה, נכדיה ונכדותיה.

ובמטבח המרווח, המטבח בו הכינה את מיטב מטעמי רומניה והונגריה כמו שארנו אהב, המטבח בו הכינה את התבשילים לכל ילדה וילד, לכל נכדה ונכד כמו שאהב, תדליק מרים נר נשמה לזכר המתים שלה, לזכר האהובים ולכבוד החיים, לכבודה של מרים האישה הגיבורה.

יש מי שזקוקים ליום אחד בשנה, לעצור ממרוץ החיים ולנצור את זכר הנספים בשואה. מרים אינה נמנית עליהם, עבורה איימי השואה הם שיגרה מייסרת המנוהלת על ידה כבר שבעים וחמש שנים.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה עומד השנה בצילה של מגפת הקורונה, החרדה מהלא נודע, הפחד, חוסר האונים יוצרים אצל בני האדם הסבירים תחושת 'סוף העולם', 'אירוע שלא נדמה כמותו במאה השנים האחרונות' ועוד תיאורים שבינם לבין המציאות פער גדול, אמיתי ועובדתי.

שמות ופנים

ברם, דווקא בהתקרב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עם כל היגון והצער, אנו אמורים להיכנס לפרופורציה, מידתיות. מגפת הקורונה אינה השואה, היא אפילו לא מתקרבת אליה, כן, היא מפחידה, מדאיגה, אך העולם כולו עסוק בהדברתה, במלחמת חורמה, בניסיון להכחידה.

לשואה היו שמות ופנים, ידיים ומגפיים, תורה סדורה ומשנה של מוות, לשואה לא היה חיסון עולמי, איש לא חיפש חיסון נגד הנגיף הקטלני הזה, עמים רבים עמדו מנגד, לא ניסו להילחם בה, אפילו לא בקול ענות חלושה, היו אף שסייעו בהצלחתה, בהפצתה, בניצחונה.

במלאת 75 שנים לשחרור מחנות המוות אושוויץ-בירקנאו, הגיעו מנהיגי העולם, רוזנים, מלכים, ראשי ממשלות ונשיאים לישראל כדי להבטיח: 'לעולם לא עוד', הניחו זרים ביד ושם, נשאו נאומים חשובים, כתבו בספר הזיכרונות, אך נראה שכתב ההתחייבות שלהם הוא כתב התביעה הזועק מלב השמיים.

כשמגיפת הקורונה ממשיכה לגבות קורבנות, כשהאנטישמיות מרימה ראשה כמעט בכל חלקי העולם, כששנאת היהודים מתחלפת בשנאת ישראל והציונות, כששוב יהודים מואשמים בהפצת מגיפות ומחלות, בביתה הקט ברחוב האורנים בעפולה, במטבח המבהיק בניקיונו, תדליק מרים שליסר נר לזכר ארנו שלה, לזכר המתים ועוד יותר לזכר החיים, שידבירו את מגפת הקורונה, ימשיכו לנאום נגד האנטישמיות ושנאת היהודים וברחובות אירופה, ארה"ב והמזרח התיכון יאשימו את היהודים בכל חולי העולם.