ישראל טל (טליק) [צילום: סער יעקב/לע"מ]
מלחמת יום כיפור: מלחמות גנרלים |
מסמך מטלטל שמתפרסם רק עכשיו, 47 שנה אחר המלחמה הנוראה, מתעד בזמן אמת את התעסקותם של גנרלים בענייני יוקרה אישית, על חשבון חייהם של לוחמים ● סיפורו המדהים של טליק, שלא סופר
במוזאון האמריקני לתולדות השיריון, ע"ש גנרל פאטון, אבי לוחמת השיריון המודרנית, מצוי קיר זיכרון שכותרתו מעידה על תוכנו: 'חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה'. מונצחים שם שני ישראלים: האלופים ישראל טל (טליק) ומשה פלד, הגנרלים האמריקנים פאטון ואברמס, וגרמני אחד - פילדמרשל רומל. אפילו הפילדמרשל הבריטי מונטגומרי, שהביס את 'שועל המדבר' רומל בקרב ש' ב-ש' הגדול בהיסטוריה באל עלמיין, לא זכה להוקרה הזו.
במלחמת יום הכיפורים העקובה מדם, שימש 'מר שיריון' טליק, בתפקיד סגן הרמטכ"ל - תפקיד שנכנס לתוכו באוגוסט 1973, חודשיים לפני פרוץ המלחמה. במהלך המלחמה, לאחר ההישגים המצריים הראשוניים, מנע טל, תוך התנגחות עם שר הביטחון דיין, את השימוש ב'נשק יום הדין', שלטענתו עלול היה להוות מעשה ייאוש ואיבוד-לדעת לאומי. טל גם מנע את צליחת התעלה ב-12 באוקטובר, בטענה שתחילה יש לחסל שתי דיוויזיות שיריון מצריות שעמדו מול כוחותינו - ובאותו קרב אכן הושמדו 280 טנקי אויב.
לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר אימצה את הצעתו לדחות את צליחת התעלה, מינה אותו שר הביטחון דיין גם למפקד חזית דרום, ומעמדה זו למד כי השר והרמטכ"ל מורידים לו פקודות להסלים את הירי, כדי לחדש את המלחמה. "דיין ודדו נטו לחדש את המלחמה מתוך כוונה לתיקון תדמיתם האישית", הסביר טל. "ההסלמה הייתה עלולה לעלות ב-10 עד 20 הרוגים ביום. אילו היינו מגיעים למלחמה, היה הדבר עולה באלף הרוגים ליום (...) אנשינו אינם מחופרים כיאות (...) אנשי החי"ר ימותו כמו זבובים". טליק הפר פקודות אלה, שהגיעו בכתב ובעל פה. כשהבינו השר והרמטכ"ל שטליק נעשה מפירן סדרתי, הם עקפו אותו והנחיתו את פקודות האש על האוגדונרים. אבל טליק שוב בלם: "פה אני קובע", אמר לאוגדונרים, "ומי שיפר פקודה שלי יושלך לכלא".
בהמשך הדרך נוטרל טליק מכל פעילות, עד שנאלץ לפרוש מצה"ל ב-21 במרס 1974. מעריב פירסם אז ידיעה על הפרישה, בחתימת ח. יעד, שהסבירה כי טליק פושט מדיו מפני ש"'שכחו' להזמינו לישיבות מטה והוא מצא עצמו מובטל". עכשיו אפשר לגלות שסופר מעריב ח. יעד, הוא לא אחר מאשר עידו דיסנצ'יק, מי שלימים (1985) נתמנה לעורך מעריב. אבל אז, ב-1974, דיסנצ'יק לא היה כתב צבאי ולא מקורב בדרך אחרת לענייני צבא וביטחון. אז מה לו ולפרישת טליק? את סוד הקשר הלא נודע חשף דיסנצ'יק עצמו רק לפני ימים אחדים, בפרסום מיוחד במעריב לציון מלאות עשור לפטירת טליק.
דיסנצ'יק חושף לראשונה, שהקרע בין טליק לבין השר והרמטכ"ל היה כה עמוק, עד כי הוא עצמו, טליק, חשש ש"מישהו יתנקש בחיי". כדבר הזה, מסתבר, עוד לא נשמע בישראל: אלוף בצה"ל, סגן הרמטכ"ל, ששישה ימים לפני פרוץ המלחמה בגולן, חזה את פריצתה (בניגוד לקונספציית ה'סבירות הנמוכה'), חושש שמישהו ינסה להיפטר ממנו באמצעות חיסול יזום, רק מפני שביקש להגן על חיי לוחמי החי"ר (ללוחמי השירון הוא פחות דאג, בהיותם מאחורי מחסות הפלדה שלהם).
זו הסיבה שטליק הזעיק ב-20 בינואר 1974, לביתו ברחובות, את דיסנצ'יק, על-מנת שיהווה עבורו סוג של תעודת ביטוח. דיסנצ'יק ניסה לשכנע שהביטוח כלל לא בטוח: "אני שב לחזית, ויש סיכוי שאני לא חוזר וכל הסיפור יילך לאיבוד". טליק: "לפני שאתה חוזר לחזית, תן את החומר במעטפה חתומה לאביך (אריה דיסנצ'יק, אז עורך מעריב) ותחתים אותו על הצהרה בשבועה שהוא פותח אותה רק אם אתה או אני מתים, נהרגים, נעלמים - אינם".
דרכו של טליק להגן על חייו וכבודו, הייתה זו: להזעיק מקו החזית הראשון של המצור על הארמיה השלישית המצרית, את קצין המילואים דיסנצ'יק, שאליו התוודע מימי לימודיהם באוניברסיטה, לשיחה דחופה בביתו ברחובות. היה זה 3 ימים לאחר שסיים תפקידו כמפקד חזית הדרום, אליו הגיע בעקבות הדחת שמואל גורודיש-גונן.
דיסנצ'יק לא הבין על מה ולמה הוזעק, ועוד באמצעות מטוס מיוחד שנשלח אליו לראס-סודר. הוא התיישב די נבוך מול המארח, ונדהם כשטליק הכתיב לו מילה במילה, מיסמך שנפתח כך: "תוכן שיחה שהתקיימה (לא לפרסום בשלב זה) ביום 20.1.74 עם האלוף ישראל טל, בנושא (...) סיפור הדחתו של סגן הרמטכ"ל מצה"ל, שעמדה להתרחש ב-14.1.74".
דיסנצ'יק נדהם. אחרי הכְתבה של שעה וחצי מפי טליק, נמצא בידיו חומר נפץ אדיר, בלעדי, חד-פעמי, הישר מפי 'הגבורה'. אך הוא נשאר נאמן להתחייבותו. רק בימים אלה, כמעט 47 שנה אחר שהפציע ברחובות, פורסם המסמך המטלטל, שרשם דיסנצ'יק מפי טליק מילה במילה, אבל למרבה ההפתעה לא זכה לתהודה הראויה ולדיון ציבורי נוקב, מן הסתם עקב שורה של אירועים חדשותיים אקטואליים.
בכל מקרה, יש בו במסמך המדהים כדי להוות אות אזהרה אדום זוהר, לכל מי שנוטה לסמוך בעיניים עצומות על חוכמתם ותבונתם של המנהיגים 'שם למעלה', בצבא ובאזרחות. כל התמימים הבוטחים ב'תבונת המנהיגים', מוזמנים לחשוב עלך כך מחדש, אחר שיקראו את המסמך המסעיר, המרתק, של דיסנצ'יק במלואו (הוא מצוי על 4,000 מילותיו באינטרנט). זהו מקרה קלאסי של לקרוא ולא להאמין. גמר חתימה טובה!
במלחמת יום הכיפורים העקובה מדם, שימש 'מר שיריון' טליק, בתפקיד סגן הרמטכ"ל - תפקיד שנכנס לתוכו באוגוסט 1973, חודשיים לפני פרוץ המלחמה. במהלך המלחמה, לאחר ההישגים המצריים הראשוניים, מנע טל, תוך התנגחות עם שר הביטחון דיין, את השימוש ב'נשק יום הדין', שלטענתו עלול היה להוות מעשה ייאוש ואיבוד-לדעת לאומי. טל גם מנע את צליחת התעלה ב-12 באוקטובר, בטענה שתחילה יש לחסל שתי דיוויזיות שיריון מצריות שעמדו מול כוחותינו - ובאותו קרב אכן הושמדו 280 טנקי אויב.
לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר אימצה את הצעתו לדחות את צליחת התעלה, מינה אותו שר הביטחון דיין גם למפקד חזית דרום, ומעמדה זו למד כי השר והרמטכ"ל מורידים לו פקודות להסלים את הירי, כדי לחדש את המלחמה. "דיין ודדו נטו לחדש את המלחמה מתוך כוונה לתיקון תדמיתם האישית", הסביר טל. "ההסלמה הייתה עלולה לעלות ב-10 עד 20 הרוגים ביום. אילו היינו מגיעים למלחמה, היה הדבר עולה באלף הרוגים ליום (...) אנשינו אינם מחופרים כיאות (...) אנשי החי"ר ימותו כמו זבובים". טליק הפר פקודות אלה, שהגיעו בכתב ובעל פה. כשהבינו השר והרמטכ"ל שטליק נעשה מפירן סדרתי, הם עקפו אותו והנחיתו את פקודות האש על האוגדונרים. אבל טליק שוב בלם: "פה אני קובע", אמר לאוגדונרים, "ומי שיפר פקודה שלי יושלך לכלא".
בהמשך הדרך נוטרל טליק מכל פעילות, עד שנאלץ לפרוש מצה"ל ב-21 במרס 1974. מעריב פירסם אז ידיעה על הפרישה, בחתימת ח. יעד, שהסבירה כי טליק פושט מדיו מפני ש"'שכחו' להזמינו לישיבות מטה והוא מצא עצמו מובטל". עכשיו אפשר לגלות שסופר מעריב ח. יעד, הוא לא אחר מאשר עידו דיסנצ'יק, מי שלימים (1985) נתמנה לעורך מעריב. אבל אז, ב-1974, דיסנצ'יק לא היה כתב צבאי ולא מקורב בדרך אחרת לענייני צבא וביטחון. אז מה לו ולפרישת טליק? את סוד הקשר הלא נודע חשף דיסנצ'יק עצמו רק לפני ימים אחדים, בפרסום מיוחד במעריב לציון מלאות עשור לפטירת טליק.
דיסנצ'יק חושף לראשונה, שהקרע בין טליק לבין השר והרמטכ"ל היה כה עמוק, עד כי הוא עצמו, טליק, חשש ש"מישהו יתנקש בחיי". כדבר הזה, מסתבר, עוד לא נשמע בישראל: אלוף בצה"ל, סגן הרמטכ"ל, ששישה ימים לפני פרוץ המלחמה בגולן, חזה את פריצתה (בניגוד לקונספציית ה'סבירות הנמוכה'), חושש שמישהו ינסה להיפטר ממנו באמצעות חיסול יזום, רק מפני שביקש להגן על חיי לוחמי החי"ר (ללוחמי השירון הוא פחות דאג, בהיותם מאחורי מחסות הפלדה שלהם).
זו הסיבה שטליק הזעיק ב-20 בינואר 1974, לביתו ברחובות, את דיסנצ'יק, על-מנת שיהווה עבורו סוג של תעודת ביטוח. דיסנצ'יק ניסה לשכנע שהביטוח כלל לא בטוח: "אני שב לחזית, ויש סיכוי שאני לא חוזר וכל הסיפור יילך לאיבוד". טליק: "לפני שאתה חוזר לחזית, תן את החומר במעטפה חתומה לאביך (אריה דיסנצ'יק, אז עורך מעריב) ותחתים אותו על הצהרה בשבועה שהוא פותח אותה רק אם אתה או אני מתים, נהרגים, נעלמים - אינם".
דרכו של טליק להגן על חייו וכבודו, הייתה זו: להזעיק מקו החזית הראשון של המצור על הארמיה השלישית המצרית, את קצין המילואים דיסנצ'יק, שאליו התוודע מימי לימודיהם באוניברסיטה, לשיחה דחופה בביתו ברחובות. היה זה 3 ימים לאחר שסיים תפקידו כמפקד חזית הדרום, אליו הגיע בעקבות הדחת שמואל גורודיש-גונן.
דיסנצ'יק לא הבין על מה ולמה הוזעק, ועוד באמצעות מטוס מיוחד שנשלח אליו לראס-סודר. הוא התיישב די נבוך מול המארח, ונדהם כשטליק הכתיב לו מילה במילה, מיסמך שנפתח כך: "תוכן שיחה שהתקיימה (לא לפרסום בשלב זה) ביום 20.1.74 עם האלוף ישראל טל, בנושא (...) סיפור הדחתו של סגן הרמטכ"ל מצה"ל, שעמדה להתרחש ב-14.1.74".
דיסנצ'יק נדהם. אחרי הכְתבה של שעה וחצי מפי טליק, נמצא בידיו חומר נפץ אדיר, בלעדי, חד-פעמי, הישר מפי 'הגבורה'. אך הוא נשאר נאמן להתחייבותו. רק בימים אלה, כמעט 47 שנה אחר שהפציע ברחובות, פורסם המסמך המטלטל, שרשם דיסנצ'יק מפי טליק מילה במילה, אבל למרבה ההפתעה לא זכה לתהודה הראויה ולדיון ציבורי נוקב, מן הסתם עקב שורה של אירועים חדשותיים אקטואליים.
בכל מקרה, יש בו במסמך המדהים כדי להוות אות אזהרה אדום זוהר, לכל מי שנוטה לסמוך בעיניים עצומות על חוכמתם ותבונתם של המנהיגים 'שם למעלה', בצבא ובאזרחות. כל התמימים הבוטחים ב'תבונת המנהיגים', מוזמנים לחשוב עלך כך מחדש, אחר שיקראו את המסמך המסעיר, המרתק, של דיסנצ'יק במלואו (הוא מצוי על 4,000 מילותיו באינטרנט). זהו מקרה קלאסי של לקרוא ולא להאמין. גמר חתימה טובה!
|
|
+זעירא עיכב התרעת 'זהב' במשך שעות
16:57 24/09/20 | איציק וולף | לרשימה המלאה
זעירא. "לא זוכר" [צילום: דו"צ]
תיק מוצגים של ועדת אגרנט שהותר לפרסום חושף שאגף המודיעין של צה"ל קיבל ב-6 באוקטובר 1973 התרעה ממוקדת על כוונת סוריה לפתוח במלחמה נגד ישראל, אך עיכב במשך 16 שעות את העברתה לרמטכ"ל, לראש הממשלה ולשר הביטחון ▪ ההתרעה הועברה רק כשבע שעות לפני שפרצה מלחמת יום כיפור ▪ סגנו של אלי זעירא: ראש אמ"ן הורה לעכב את ה'צבעוני'
זעירא. "לא זוכר" [צילום: דו"צ]
+מפקד עלום ונשכח
14:30 24/09/20 | אביתר בן-צדף | לרשימה המלאה
מוסה פלד [צילום: דובר צה"ל]
14:30 24/09/20 | אביתר בן-צדף | לרשימה המלאה
מוסה (משה) פלד היה מגיבוריה הנחבאים והנשכחים של מדינת ישראל, מגדולי מצביאי צבאה, בלתי ידוע כמעט, עלום ונסתר במעשיו מעיני הציבור הרחב
מוסה פלד [צילום: דובר צה"ל]
+ניתן היה למנוע את מלחמת יום כיפור
12:17 24/09/20 | איתן קלינסקי | לרשימה המלאה
מאיר. אחראית [צילום: אילן רון/לע"מ]
לצערי, ממאנים להביא לנו את כל המסמכים, המעידים איך ברגל גסה רמסה הנהגה כל סיכוי לשלום ▪ במיוחד אמורים הדברים כלפי ראש הממשלה גולדה מאיר, שלידה ניצב שר הביטחון משה דיין
מאיר. אחראית [צילום: אילן רון/לע"מ]
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| מלחמת יום כיפור: מלחמות גנרלים |
| תגובות [ 2 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
| 2 |
|
||||||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

