הג"א, העורף ואני

אנחנו החונכים היינו אנשי מילואים ובסגל המכללה המצומצם היו אנשי קבע. הגעתי להשתלמות כקמ"ן חבל, סד"כ 600 חיילים, משהו כמו אגד או סד"כ חטיבה חסרה. עשיתי את רוב העבודה במטה. למה? כי התעניינתי והקמב"ץ היה פאסיבי. כל קציני המטה היו שמאל.

לימים נשלחתי להשתלמות קציני מטה נפה שזו רמה ממונה, כמעט חצי אוגדה, ומפקדה אז בדרגת סא"ל. נשלחתי לתפקיד של חונך קמ"ן נפה, כלומר רמה מעלי, מבלי שעברתי אי-פעם קורס חניכת קמ"נים או אפילו קורס בסיסי של קציני מודיעין.

ההשתלמות הייתה בת שלושה ימים. כלומר, כל מסגרות קציני הנפה והחבלים מגיעים ל-3 ימי חניכה, והחונכים ל-21 ימי חניכה. כלומר, 7 נפות. לכל קצין מטה היה חונך משלו: לקמ"ן קמ"ן חונך, לקמב"ץ חונך קמב"ץ, למפקד חבל חונך מפקד חבל, למפקד נפה חונך מפקד נפה.

התכנון המטכ"לי היה שבמשך 84 ימים יעבירו את כל העורף חניכה (משהו כמו 3 ימים כפול 28 נפות). אני חנכתי את קמ"ן הנפה למרות שהייתי קמ"ן חבל, כאמור. הייתי נשאר אחרי שכל החונכים עזבו וקורא את הספרות ובבית מתרגל את החומר עד השעות המאוחרות. כל יום הייתי מגיע עם שאלות לסגל ההדרכה שחנך אותנו.

לאחר 21 ימי המילואים שוחרר סגל ההדרכה שלנו ובמקומו הגיע סגל חדש שהיה אמור לחנוך עוד 7 נפות. חשבתי שהסגל החדש לא יהיה מספיק מקצועי כמונו, יצטרך להתחיל את כל צבירת הניסיון והחכמה מחדש, והערתי על כך למפקד המכללה שהיה בדרגת אל"ם. אני הייתי סגן. במקביל הצעתי את עצמי לעוד 21 ימי מילואים על-מנת לעזור ולחנוך את הסגל החדש.

ואם יש בעיית הקצאת מילואים, אז לחלופין הצעתי שהיו צריכים לקחת אחד או יותר כמוני, למחצית התקופה של סגל אחד ועד למחצית התקופה של הסגל השני על-מנת שיוכל לסייע/לחנוך את הסגל החדש ולו רק בדברים טריוויאליים כמו איפה נמצאים הציוד והעזרים. מפקד המכללה החליט שאשאר לכל התקופה. כשהגיע חונך הנפה החדש, מפקד כל צוות החניכה, מיד הצמיד אותי אליו אפילו כשהלך לשירותים... כי גם לדרך לשם מישהו צריך הדרכה.

מהר מאוד הפכתי לחונך קמב"ץ נפה ואח"כ גם מפקדי הנפה החליטו להקשיב לי, מן הטעם הפשוט שדברי נעמו לאזניהם כידען והייתי מעין גם חונך מפקד נפה. 42 ימים הסתיימו ושבתי למחנה, חבל בן יהודה, במרתף של בית ההסתדרות, מעוז השמאל. בינתיים אצלנו בחבל היו שינויים פרסונליים ומוניתי לקמב"ץ. בקשתי וקבלתי סרן ומחמאות. המפקד החדש לא כל כך התאים לתפקיד ופרש די מהר ומינו אותי למפקד החבל.

ואז התבקשה הנפה שלנו להגיע לאותה ההשתלמות בת שלושה ימים, בצריפין, שאני הייתי חונך בה. כמובן שהכנתי את סגל המטה שלנו, כעשרים קצינים, למשימה. בסמוך למועד המילואים הודיעה לי קצינת הקישור שאין הקצאה לימי מילואים עבורי מאחר שעברתי את מכסת המילואים. הייתי אז סטודנט ושכרי היה 21.74 שקל ליום ושל סרן בקבע 200 שקל ליום בערך.

הודעתי שלא אגיע ללא צו חוקי וגם שללא צו אין לי כיסוי ביטוחי. לא הגעתי, נשפטתי והוכנסתי לכלא ל-35 ימים. בקשתי להשפט בבית דין אך הם סרבו. פניתי לנקח"ל אבל גם שם שיקרו כולם את כולם וגם אותי. הפצתי מכתבים בתפוצת נאט"ו והגעתי לראשי אכ"א ובקשתי דרגת סא"ל... בסוף נחזור לסיפור הזה.

בינתיים הסגל של החבל, בלעדי, הגיע להשתלמות יחד עם כל קציני הנפה וקציני החבלים האחרים של הנפה שלנו, והצטיין בה. ולעומתו, הנפה ומפקדה נכשלו והוחזרו לתרגול חוזר. הייתה זו מפקדת הנפה היחידה שאולצה לחזור לסבב שני. מפקד המחוז היה אל"ם אלי סמבירה לימים תא"ל שהודח מצה"ל בעקבות המקרה שלי.

לימים נפגשתי אתו בבית קפה בהוראת ראש אכ"א אלוף שפיר. שאלתי את סמבירה כיצד הרשה לעצמו להרשיע אותי בכליאה והוא טען שהייתי חייב להתייצב. הסברתי לו שאחרי 102 ימים רק ראש אכ"א יכול לאשר צו חריג אבל הוא בשלו ואני בשלי. לא רציתי להגיד לו שהוא מטומטם אז אמרתי לו שאחרי כל כך הרבה זמן, כשנה, הפערים בינינו הלכו והתרחקו.

נחזור לראשי אכ"א, האלופים:

יהודק'ה שגב אמר שיתן לי רס"ן ושחרור מצה"ל. הסכמתי רק לדרגה.

גדעון שפר המליץ על סא"ל.

גיל רגב העניק לי אותה.

אלוף שפר שאל איך אפשר לקפוץ מדרגת מסרן לדרגת סא"ל ואני השבתי איך הכנסתם אותי לכלא ואינכם משלמים לי מיליונים פיצויים?! כבר אז הבנתי שאין שופטים בירושלים, כמו שמנחם בגין חשב, אבל מצאתי פה ושם ולאחר הרבה מאוד חיפושים, גנרלים ראויים בישראל. ועדיין יש לשלוף את הטובים מהתבן כי הם בודדים ולעיתים צנועים וענווים. בפגישה אצל שפר נכח אל"ם מהעורף וסא"ל קצינה מהפרקליטות שהקשתה: "אבל אין לו פז"ם". "אני ראש אכ"א ואני אחליט" ענה האלוף החכם.

תמיד ובכל מקום יש את אלה שבזכותם... כאלה שבגללם אתה יודע שאתה ממשיך ושיש צ'אנס, פשוט צריך עקשנות בכדי למצוא אותם.

שלא תטעו, לכל דרגה עשיתי תפקיד ובהצטיינות, למה ?! כי האמנתי שאם אני מקבל אני גם צריך לתת... WIN WIN. הרצון שלי לשרת במילואים ובצה"ל (חלום ילדות היה להיות אלוף) נבע מהסיבות:

1. רצון לתרום.

2. לימוד מהצבא: כיצד לנהל כוחות גדולים.

3. ללמד. תמיד חשבתי שהפיקוד קצת מטומטם... יחסית כמובן. ותמיד חשבתי, ולא תמיד טעיתי, שלצה"ל יש מה ללמוד ממני.

בטירונות היה לי חבר שמשם הכרנו שמהיום הראשון קרה לי המג"ד למרות שעוד לא הייתי אפילו רב"ט. בחבורה שלו היה גם בן מחזור נוסף, לימים אלוף אמיתי וכמובן שאיש שמאל, אין אלופים ותתיהם בימין, ושמו חקי הראל, בן מחזור בהנדסה קרבית.

לימים הוחלט כי קציני הג"א יעברו קורס הכשרה גבוהה וקראו לזה קורס בכירים שאת היסודות שלו, כך אני מאמין, הנחתי גם אני. ואת צה"ל אני לימדתי קליעה. בהיותי סמל, בשנת 1976 הקמתי את נבחרת צה"ל בקליעה קרבית שזכתה במקום ראשון בכל צה"ל והמטכ"ל בה ללמוד אותה. לימים הוכנס לכל בט"ר בצה"ל מדור קליעה ונוסף מקצוע הקלעי ללוחם ביח' השדה.

שלא תטעו, לא קבלתי דרגה מהשמיים. הועברתי לחמ"ץ ומוניתי לשופט... בכלא. לא שופט אמיתי אלא קש"ב ובהגדרה: שופט בכיר בדין משמעתי (שאינו משפטי). גם שם עשיתי תפקידי בהצטיינות כשניסיתי ללמד את הסגל כיצד לשפוט משפט דין צדק, ובתמורה עברתי מסכת חדשה של השפלה, וחקירת מצ"ח באזהרה. הסנגור שלי היה אלוף במיל' מנדלבליט... ולאחר 7 שנים הוחזרתי לשירות, לא לפני שהצלחתי לשכנע גם אותו שהוא טיפש... יחסית כמובן. על כך בסיפור הבא.