המותג נתניהו

[(התנפצות (רימון) FRAGMENTATION - התנפצות רימון - מושג ממלחמת ויטנאם בה נהגו הלוחמים לחסל על-ידי זריקת רימון, קצין שלא שיתף פעולה עם החיילים].

מפקד המבצע יוני נתניהו לא היה שותף לתכנון, לא נמצא בפרטים, לא משתתף בהכנות ובתרגולים. מגיע רק ל"מסיבה הסופית" (לפעולה עצמה). איפה נשמע כדבר הזה? אני יוצא כנגד משימה שכזאת שמפקד הכוח אינו נמצא בתחילת ההכנות ומתרגל פיקוד על הכוח ושת"פ עם הכוחות הנוספים. אין כאן ביקורת כנגד יוני אלה כנגד צמרת הצבא שאפשרה מחדל שכזה.

יוני היה קצין אינטליגנטי ומאד מאורגן והכין כל פעולה בקפידה. בסיירת התמרדו כנגדו הקצינים הקיבוצניקים כי לא התאים לאג'נדה, ובכלל הם רצו מישהו משלהם בראש היחידה... הנחיה מפלגתית. הם תפרו לו תיק דיכאון והסתובבו עם זה במטכ"ל. כמובן שהייתה להם גישה כי גם האלופים היו קיבוצניקים. ואז נשאלת השאלה המתבקשת: אם יוני היה בדיכאון כיצד יצא למבצע כה חשוב ועוד בראש הכוח, ולחלופין כיצד הצליח חייל אחד לא מיומן ועם רובה מיושן ובלילה חשוך, לפגוע בו, ורק בו, בפריצה.

בספר סיירת מטכ"ל של משה זונדר עמ' 130-129 "היה לו חינוך אנגלוסקסי (לא של צ'כוב וסטאלין, המחבר #חדוסאל). ליוני הייתה השכלה רחבה הרבה יותר מלהרבה קצינים ולוחמים, והיו מי שמצאו בזה סנוביות (ובעברית, הקב"א של יוני יצר פער, המחבר)".

ויקיפדיה: "לאחר מבצע אנטבה התגלע ויכוח חריף בין בצר לבין משפחת נתניהו על חלקם של בצר[24] ונתניהו בתהילת המבצע[25]. בצר טוען שהיות שנתניהו היה בתרגיל בסיני, רוב תכנון המבצע הוטל עליו, זאת בניגוד לכתוב בספרו של שמעון פרס "יומן אנטבה". לאחר מספר שנים שמעון פרס חזר בו ואישר שיוני נתניהו אכן היה בפעילות בדרום בזמן תכנון המבצע, כפי שטען מוקי בצר, ואף שלח לבצר מכתב התנצלות שפורסם על-ידי אמנון אברמוביץ' בערוץ 10. העימות עם בני משפחת נתניהו החריף לאחר פרסום ספרו של עידו נתניהו, אחיו הצעיר של יוני, "הקרב האחרון של יוני" (1991).

בספרו של בצר, Secret soldier: the true life story of Israel’s greatest commando, מוצגת גרסתו לדברים. חלק ניכר ממשתתפי המבצע בחרו שלא להתערב בפולמוס על המבצע. מתן וילנאי, חברם של יוני נתניהו ובצר, שהשתתף כמח"ט הצנחנים במבצע אמר כי: "כשיוני נהרג, המבצע היה עלול להיכשל בקלות. המבצע הצליח הודות למוקי בצר ולאנשים שלו שרצו פנימה. בשניות האלה נקבע אם המבצע הצליח או נכשל"[26]".

בספרו, מה למדנו מארתור פינקלשטיין, עונה הסופר יעקב מאור, שם בעמ' 105-106, לשאלה: "שמענו שביבי ברח ממלחמת לבנון. מה יש לכם לומר בתגובה?

התברר שהאמת הייתה הפוכה. כאשר פרצה מלחמת לבנון, בנימין ועידו, אנשי מילואים, עזבו הכל וטסו ארצה מארה"ב היישר למפקדת היחידה שם אמרו להם: 'לכו הביתה עד שנקרא לכם'. הם יצאו מהיחידה וקיבלו טרמפ מקצין אחר ביחידה שהיה קיבוצניק שמקורב לפוליטיקאים מהשמאל (חח... גם הוא פוליטיקאי). כעבור ימים אחדים נקרא בנימין נתניהו למלחמה, ביצע משימות מסוכנות מעבר לקווי האויב ושב מהן בריא ושלם. הוא סיכן את חייו במלחמת לבנון ולא ברח ממנה.

כעבור 15 שנה נתניהו שוב נלחם, אבל לא בשדות הקרב של לבנון וסוריה אלא בשדות הקרב של הפוליטיקה הישראלית. הקיבוצניק שהסיע אותו ממפקדת הסיירת (אז כולם במ"לים - בני משקים לפיקוד) סיפר את הסיפור לחבריו. הסיפור הגיע למטה מפלגת העבודה. פרסומאים אכולי שנאה עיוותו את הסיפור, והציגו אותו לעיתונאים כסקופ כאילו ברח נתניהו מהמלחמה. זו הייתה השמצה מרושעת. בבחירות לישראל יש הרבה השמצות שקריות כאלה".