ברוך הבא, אחינו יונתן

כשלושים וחמש שנה אחר שנעצר כחשוד בריגול למען ישראל, הוסרו סופית המגבלות מעל יונתן פולארד, והוא הורשה לעלות ארצה, כרצונו. ברוך הבא, אחינו יונתן. ונוכל לברך "שהחיינו" ועוד כמה ברכות עם הגיעו עם אסתר, רעייתו, ארצה, ובמיוחד את מי שעמלו ללא-לאות לשחרורו.

בפרשת פולארד נחשפו שוב פניה המכוערות של מדינת ישראל וקבלת-החלטות שערורייתית. פולארד שילם על כך מחיר כבד - שלושים שנות מאסר בכלא אמריקני ברמת ביטחון גבוהה וחמש שנות הגבלה חמורה לאחר שחרורו ממאסרו - יותר ממחצית חייו.

ממשלת ישראל התנכרה לפולארד, שפעל מטעמה, והדברים ניכרים היטב בדברי הטיפשות של האסיר המשוחרר אהוד אולמרט, שטען, שפולארד אינו רצוי בארץ, כאילו מישהו הסמיכו לבקָר גבולות. או שמא חושש אולמרט, שפולארד יפתח את פיו, ויתאר את התנכרותו המתמשכת אליו.

ראוי לזכור, כי רק תודות לטוב-לבו של הנשיא דונלד טראמפ, שוחרר פולארד מההגבלות שהוטלו עליו עם שחרורו המוקדם מהכלא (הוא נידון למאסר עולם), ובקרוב יגיע ארצה. נשיאים קודמים נכנעו ללחץ הסוכנות המרכזית לביון, ולא העניקו לפולארד חנינה ו/או שחרור מהגבלותיו, גם כיוון שממשלות ישראל לא פעלו די למען יונתן.

שאלה?

יש לי שאלה: לאחר כמה שנים שח"כ אלוף מיל' יאיר גולן מאבחן ברציפות, שבארצנו הקטנה מתרחשים תהליכים דומים לאלה שאירעו בגרמניה בשנות השלושים, למה אינו מסיק את המסקנה המתבקשת, ונמלט מהארץ בטרם פורענות?! האם גולן כיהודי גרמניה, שהעדיפו לשבת על סיר הבשר, עד שירדה עליהם החרב?!

בשל 3.80 שקל

במהלך עבודתי, הכרתי מנכ"ל מפעל, שנהג ללעוג לכל מיני הצעות ייעול מופרכות, שבאמצעותן "חוסכים מיל ומבזבזים מיליון". זו הכותרת, שהייתי נותן לתביעה בבית משפט השלום באילת נגד נהג מונית, שנאשם בהפקעת 3.80 שקלים מנוסע בגין טעות הנהג בהקשת פרטי הנסיעה במונה.

את התביעה האבסורדית את התביעה האבסורדית חשף עידן יוסף באתר הזה. היא מתנהלת כבר יותר משנתיים וחצי, וטרם הגיעה לשלב ההוכחות. את הנהג מייצגים סניגורים ציבוריים, ומולו יחידת התביעות הארצית של משרד התחבורה.

תובעים במשרד התחבורה, שלושה סניגורים במימון המדינה וכמובן שופט ועובדי מנהלה בבית המשפט עוסקים על חשבון הציבור בהפקעה הנוראה. דרך אגב, התובעים והסניגורים במשפט מוטסים לכל דיון בבית המשפט ממרכז הארץ ובחזרה.

מישהו חסר שיקול-דעת הכניס את המערכת למחול-שדים, שעלה עד כה למשלם המיסים עשרות אלפי שקלים, וסופו אינו נראה באופק. כנאמר, שוטה אחד זרק אבן לנהר, וארבעים חכמים לא ימשוה.

כפייה

מאז שעמדתי על דעתי, לא הבנתי מדוע רוצים להיות חברים בהסתדרות. אבי הסביר, שבלי "פנקס אדום" קשה מאוד לקבל עבודה בארץ הקודש, והוא חווה זאת על בשרו. כשהשתחררתי משירות חובה, הפסקתי את חברותי האוטומטית בהסתדרות, למרות שזה עלה לי מדי פעם בנזיפות ובעיכוב קידום במקומות עבודתי.

כיום, כשכנפי ההסתדרות קוצצו מאוד על-ידי חיים רמון (כידוע, "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו"), אני תמה כל אימת שאני נתקל בחבר צעיר בהסתדרות. ניסיוני, שההסתדרות פגעה בי בכל היתקלות עמה, כולל בתנאי פרישתי לגמלאות.

יו"ר ועד שליחי חברת "תן-ביס" ניסה להתארגן במסגרת הסתדרות הפועל המזרחי, וכשלא צלח הדבר, עבר להסתדרות, ומנסה לחדש את המאמץ.

חוק אבסורדי במדינה קובע, שארגון עובדים יוכרז כיציג כששליש מעובדי החברה. כלומר, מיעוט הצטרף לארגון. לכן, מתנהל עתה קרב מכוער ואופייני בין ההסתדרות לבין שליחים ב"תן-ביס", שרוצים חופש, ואינם מעוניינים להיות כפופים למרותה. דרך אגב, החוק המוזר, קובע, שההחלטה על ארגון יציג אינה יכולה להתבטל. כלומר, זה שעבוד לנצח.

ההסתדרות הבטיחה לעובדים הטבות שונות (כמובן, על חשבון "תן-ביס"), ולדברי השליחים, אף חילקה למצטרפים אליה שוחד - תלושי מזון. נציגיה טלפנו לעובדים, כדי לשכנעם להצטרף אליה (מאין קיבלו את הטלפונים האישיים של העובדים?!), ומטרידים אותם במקומות שונים, כדי שיסכימו להיות חברים בהסתדרות. בצר להם פנו סרבני ההסתדרות ב"תן-ביס" לארגון "תחרות", שמייעץ להם כיצד לשמור על חרותם.

כשהתארגנות עובדים בהסתדרות נכשלת, תובעת ההסתדרות אוטומטית את המעסיק על פגיעה בהתאגדות העובדים. טענתה הקבועה, שלא ייתכן, שעובדים יתנגדו להתאגדות, ולכן ההתנגדות היא זרועה הארוכה של ההנהלה. זו טענה מופרכת, לדעתי. עובדה, מאז ומעולם התנגדתי לניסיונות לארגן אותי בהסתדרות, ואיני היחיד, שחושב כך. אלא שהחוק עומד לימינה של ההסתדרות בכפייתה על עובדים. יתר על כן, כתוצאה מתקדים פלאפון (2013), נוצר מצב אבסורדי: למעסיק יש קושי להוכיח, שההתנגדות להתארגנות בהסתדרות אינה מטעמו, משום שנאסר עליו לפנות לעובדים המתנגדים, ולבקשם לחתום על תצהירים ולהעיד לטובתו. כלומר, בית-הדין לעבודה מסייע להסתדרות להשתיק עובדים, המתנגדים לה.

כך, בעזרת חוקים שערורייתיים, משתלטת ההסתדרות על עוד ועוד עובדים, גם מי שאינם חפצים ביקרה. בסופו של דבר גובה מהם כספים, שמעשירים את קופתה (מבלי שיש להם יכולת להפסיק זאת), כדי לאפשר לה לכפות את עצמה על עובדים נוספים. וכידוע, נלחמת ההסתדרות בעוז נגד הניסיונות להופכה לארגון שקוף לביקורת הציבור.

היציגות ב"תן ביס" טרם הוכרעה. למרות שהסתדרות טוענת, שהצטרפו אליה יותר מ-600 עובדים (כמחצית משליחי "תן ביס"). בידי מתנגדי ההתארגנות בהסתדרות מאות טופסי ביטול הצטרפות להסתדרות. כך, שאין להסתדרות 470 טופסי חברות תקפים, הנדרשים להכרזתה כארגון יציג. יתר על כן, ארגון "תחרות" מפקפק האם החתמת העובדים על טופסי הצטרפות להסתדרות הייתה תקינה אפילו לפי תקנות ההסתדרות. לכן, הציע "תחרות" לקיים הצבעה חשאית של העובדים בסוגיית ההצטרפות להסתדרות, או שהטפסים ייבדקו על-ידי גורם ניטרלי. ההסתדרות טרם הגיבה להצעותיו, ובמקביל תבעה בבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב את "תן ביס" על פגיעה חמורה בהתאגדות עובדיה.

המאבק ב"תן ביס" משקף את האבסורד ב"חוק השליש", הכופה על הרוב ארגון עובדים, שאינו רוצה להיות חבר בו, והחלטה זו אינה הפיכה. כלומר, ברגע שתוכרז ההסתדרות כארגון יציג במקום עבודה, יכפו על העובדים בו לממנה לעד, גם על מי, שאינם חפצים להשתייך להסתדרות.

"תן ביס" אומרת כי התביעה נגדה הנה, למעשה, תביעת השתקה, שמטרתה להעניק חופש ביטוי רק לעובדים התומכים בה. בנוסף, דחתה החברה את טענות ההסתדרות, כי הופעלו איומים על עובדים, שהצטרפו להסתדרות. בית-הדין לעבודה קבע, בינתיים, כי "מכלול הראיות שהובא בפנינו עד כה לא העלה התערבות פסולה [של ההנהלה בהתארגנות עובדיה - אב"ץ]...".

השתלטות עוינת

דבריה של דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, במכון הישראלי לדמוקרטיה בגנות ראש הממשלה אינם מפתיעים. היא מזמן אחד מראשי-החץ במהלך של מערכת המשפט ושל המערכת לאכיפת חוק להשתלטות עוינת על המדינה, שתבטל את רצון הבוחר, כמובן, בשם הדמוקרטיה.

איני חושד בכשרים. זילבר אינה כשרה, וחוזרת על משנתה בפומבי בלי-הרף, ואף העלתה אותה עלי ספר, שפורסם ברבים. כל זאת מבלי שנציבות שירות המדינה טרחה להעמידה לדין משמעתי על הפרה בוטה של תקנות שירות המדינה. את הסערה הנוכחית תעבור, כנראה, זילבר בלי שריטה, גם כיוון שיש לה עור של פיל כשמדובר בהערות על תפקודה השערורייתי.

ויש לה ממי ללמוד - הממונה עליה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שיש האוחזים בחוזקה בזקנו, או במשהו רגיש יותר, כדי שיהיה ראש-חץ נוסף במסעם אל ההשתלטות העוינת. מינויו היה טעות קולוסאלית של ראש הממשלה נתניהו, כיוון שהכל ידעו, שמנדלבליט הוכתם קשות, כפרקליט הצבאי הראשי, בפרשת הרפז. כפי שהדגים ג'יי אדגר הובר, הראש המיתולוגי של הבולשת הפדרלית האמריקנית, יש מי שינצלו ללא בושה כל נקודת תורפה של מנהיגים פוליטיים (כידוע, משטרתנו הכושלת אפילו אספה מידע על אנשי ציבור בלא שראשיה והאחראים לאיסוף המידע נענשו).

פסיקות מנדלבליט מטילות צל כבד על מוסד היועץ המשפטי, שמתוסף לאי-האמון הציבורי כלפי מערכת המשפט, שרק גדל כל אימת ששופטים, או היועץ המשפטי לממשלה, משמיעים את דברם המתנשא והמתנכר לדעת-הקהל.