והשיטה צומחת שוב

בחיים הפוליטיים במדינת ישראל יש אסטרטגיה שנדמה כי אבד עליה הכלח, ברם היא צומחת כל פעם מחדש. כמו עוף החול מנערת מעליה את האבק ודוהרת לחתום על הפטיציה הבאה, בשם המוסר, הצדק, הנאורות, המצפון והמצפן.

השיטה הזו נולדה עוד לפני שובו של עם ישראל למולדתו, אלא מה שלפני שנות דור נחזה כהגיוני הופך בשנה האחרונה לחוכא ואטלולא, חסר כל ערך, חסר כל חשיבות, מנת חלקם של אישים שבחרו להישאר במציאות של טרום 1977.

זכה העם היושב בציון לעצומות רבות בשנה האחרונה, רובן ככולן ממוקדות בסיכול ממוקד של אדם אחד. האינסטלטורים חתמו, הפרופסורים חתמו, ממומני הקרנות חתמו, הזגגים חתמו, הטייסים חתמו, המורים לאזרחות חתמו, רקדני הזומבה חתמו, לוחמי המחתרות חתמו, מעפעפי הריס השמאלי חתמו, השופטים חתמו, הרבנים חתמו, כמעט ולא נמצא מי שלא חתם בשנה האחרונה על עצומה.

שלושה פרופסורים חשובים זכו להפניה בעמוד הראשי בעיתון חשוב לאחר שחתימת מאתיים הפרופסורים לא עשתה רושם ממשי והשלושה, הנכבדים מאוד, חתמו אף הם על כתב ביטול המינוי האפשרי של גיבור ישראל, בעל עיטור המופת, תא"ל אפי איתם לתפקיד יו"ר 'יד ושם'.

שלשת הפרופסורים דיברו בעצומתם שפורסמה חינם בעיתון, ללא כל עלות, ואף זכתה להפניה בעמוד השער ללמדך על חשיבות העניין גם מצד עורך העיתון, על צדק, על מוסר, על החשיבות במינוי שלא דבק בו רבב. השלושה כתבו בתחילת העצומה כי ההתנגדות העזה שלהם אינה נובעת מכיפתו הגדולה של אפי איתם, בדיוק אותה טענה שטענו החוסמים את דרכו לדרגת אלוף, רב אלוף.

אם יש צורך וחובה להפגין משילות הרי שזה המקרה. אפי איתם ראוי ביותר להתמנות לתפקיד משמעותי ועוצמתי זה. ישנן הבדלי גישות, הבדלי הדגשים עצומים בין תפיסותיו הערכיות, היהודיות, האוניברסליות, לבין תפיסות חלק גדול ממתנגדיו הערכיות, האוניברסליות והיהודיות.

עד היום פעל בית הזיכרון של העבר והעתיד היהודי, היכל הקודש 'יד ושם' כמקהלה אחת, אג'נדה אחת, תפיסת עולם אחת, והפך מבית העדות היהודי השם במרכז את השואה היהודית, לבית עדות אוניברסלי, אשר כחלק ממנו היה גם אסון נוראי לאנושות ובהם לעם היהודי.

הדיוק הזה, החידוד הזה, מציב במלוא עוצמתו את ההבדלים בין התפיסות ועולם הערכים. אפי איתם מביא אתו את הרוח היהודית, רוח הגבורה היונקת ממסורת אבות האומה ושרשרת הדורות. אפי איתם מבקש להחזיר את 'יד ושם' לייעודו המקורי, האמיתי, הראשוני, ללא פגעי האג'נדות שהשתרשו בו. הדבר מדיר שינה מעיני מבקשי אי-מינויו.

אפי איתם חייב לשבור את שתיקתו ולפרסם את האני מאמין האמוני, יהודי, אוניברסלי שלו ביחס לתפיסתו את היכל הקודש הזה, 'יד ושם'. קשה לי להאמין שיקבל חצי עמוד פרסום חינם עם הפניה בשער העיתון, אבל לנסות תמיד אפשר.

כשהאמונות והדעות, הערכים, יעמדו אלה מול אלה, תתחוור עוצמת שינוי הכיוון שנעשה בהיכל הקודש, ' יד ושם'. אסור לוותר על המינוי של אפי איתם. חובה לדון במהות, בערכים, באמיתות ההיסטוריות ובעיקר במטרת הקמת היכל הקודש 'יד ושם'.