יו"ר חדש ל"יד ושם"

מינוי תא"ל (מיל.) אפי איתם ליו"ר "יד ושם"

אני מברך מאוד ומעט מצטער כאחד על המינוי הצפוי (שהוקפא נכון לעכשיו, לאור הבחירות). איני מכיר אישית את אפי איתם, אך אני מכבדו וכניצול שואה וכקצין צה"ל לשעבר אני מברך בכל פה ובכל לב על המינוי הצפוי.

מוסד יד ושם הוא מוסד מפואר, חשוב ורב זכויות. בו קובצו ומקבצים ראיות ועדויות על השואה, גורמיה ותוצאותיה. המוסד מהווה יד וזכר למיליוני היהודים שנרצחו באכזריות נוראה. החוקרים העובדים בו הם בעלי דעה וּנְטִיָּה פוליטית ככל אזרח, וטוב שכך, הגם שהשקפות חלקם אינן כדעת רוב העם, אך אין זה ראוי שחלקם יתנגד למינוי אדם מתאים לכהונה גם אם לדעתם השקפת עולמו שונה מהשקפתם.

החוקרים והמחקרים הנערכים במוסד וסביבותיו חשובים מאוד אך ראוי, לדעתי, שלוחם עתיר-זכויות, עז לב ובעל מצפון, יעמוד בראשו. עצם העובדה שלוחם מעוטר יעמוד בראש מוסד המנציח גזע-עץ יהודי עצום ורחב-פֹּארוֹת שנכרת בידי ממלכת השטן יִרְאֶה בראשו לוחם עברי.

אפי איתם יְיַצֵּג היטב את בני העם שנפלו לתהום הוֹלָכַת הַשּׁוֹלַל הגרמנית שמנעה התנגדות רחבה לגזירות ולרצח העם. וִיֵטִיב במיוחד לְיַיצֵּג את הלוחמים שגם בתהום שנפערה מצאו כֹּחַ, אמונה ותעוזה ללחום במרצחים. אפילו בידיים ריקות, כלשון הפסוק: "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה". מתאים והולם שיהא זה נצר לוחם!

אני מכבד ומוקיר את איתם מבלי שהכרתיו כאמור: עלם צעיר גדל בקיבוץ חילוני לגדת הירדן, קיבוץ שֶׁטוּוַח והופגז קשות בתותחים הסורים שהוצבו אז ברמת הגולן; חש אמונה מחליט לחזור בתשובה ומוכן לנתק עצמו מההווי בו גדל למען אמונתו. הוא מתגייס לצבא, מוכיח את כשרונו ואומץ לבו גם במישור זה וּמַגְבִּיהַּ לדרגות הבכירות ביותר, שעד אז העפילו אליהם כמעט רק בני ההתיישבות העובדת ובני נוער חילוניים. וכך, בכהנו בדרגה צבאית בכירה ועתידו הצבאי קיים ומובטח לפניו הוא אינו מסכים עם ההינתקות שיזם ובצע אריק שרון, ושוב קם וּבְצַו מצפונו נוטש את הצבא. מניתי שלוש פעמים שְׁצֶאֶצָאוֹ זה של אברהם קיים את אותה מִצְוַות "לֵךְ לְךָ".

כן, אני מאלו שכונו פעם "אוּד מוצל מאש", ואהיה גאה אם אפי איתם יעמוד בראש יד ושם. כתבתי שאני קצת מצטער על המינוי הזה. מדוע? כי אני חש שהציונות הדתית המתונה, בחיקה גדלתי ולמדתי בילדותי ובנעורי, הפסידה מנהיג גדול שראוי היה שינהיגה לפסגות חדשות.

מזה שנים קשה להתפעל מההנהגה של ציונות ברוכה וחשובה זו, הגם שאיני נמנה כיום עליה. בזמנו, בימים הדשֵׁנים של "המזרחי", עמדו בראשה מנהיגים שבחרו בחיים קלים ונוחים כְּזָנָב לאריות, בהיותה משתרכת אחרי מפא"י, מפלגת השלטון. שנים הנהיג אותה יוסף בורג "ל, שכשר הפנים שהמשטרה הייתה כפופה לו אותם ימים, לא היסס אז לפטר את המפכ"ל (אלוף מיל.) הרצל שפיר שפיקח על בנימין זִיגֶּל שניהל את החקירה בתיק "אפרסק" של בכירי המפד"ל ודומני גם נגד בורג עצמו (מזכיר לנו משהו מימינו אלה? גם שם לא נחקרו פיטורים יוצאי דופן אלו). גם הבן, אברהם בורג שהיה מבכיריה, בחר בדרך אחרת.

מפלגת המזרחי (לימים "הפועל המזרחי") אמצה את תורות רבניה הדגולים, למן "הרא"ה", הרב הדגול אברהם יצחק הכהן קוק, מהם אזכיר את הרב משה צבי נריה זצ"ל, מייסד תנועת הנוער "בני עקיבא" וישיבות בני-עקיבא אשר חינכו את תלמידיהן לתורה ועבודה, שינו את פני הציבור הדתי והמסורתי כך שצעיריה התגייסו לצבא, התיישבו והקימו קיבוצים, מושבים ומוסדות תורה, ששילבו בין לימודי דת ולימודי-חולין.

אלא שאותה תנועה כדרכה המשיכה משך עשרות שנים להשתרך אחרי מפלגת השלטון. במקום מפא"י, בן-גוריון, שרת, גולדה ואשכול באה תנועת הליכוד בראשותו של מנחם בגין, ומרבית הציונות הדתית אשר תמכה במנהיג תנועת השלטון, הליכוד, גם משזו נפלה לידי נפלה לידי אריק שרון, "הַבּוּלְדּוֹזֶר" והמיישב הגדול שהפך לְ"שׁוּפֶלְדּוֹזֶר", לְ"יָעֶה מֵכָנִי" אשר מחה את ישובי חבל קטיף וצפון השומרון.

או אז חלה התעוררות פוליטית בציונות רדומה זו. היא ערכה כנסים ושפכה תפילות ודמעות, אך לא התנתקה מעטיני השלטון. רק בודדים ונועזים פרשו מחלקם אשר ליד הַפִּנְכָּה. בין החילונים היה זה רא"ל בוגי יעלון ובין הדתיים היה זה תא"ל אפי איתם.

צעירי היהדות הדתית העפילו וגם היו לגנרלים (תת-אלוף הוא כבר גנרל) אך דרכם מעלה בצמרת תמיד איכשהו נחסמה. תא"ל בוכריס, לוחם ומפקד נועז, ממש ערב קבלת דרגת האלוף סולק מהזירה הציבורית, תא"ל אפי איתם פרש לעסקים פרטיים, אל"ם עופר וינטר עוכב ולא קיבל את דרגת התא"ל משך שנתיים, כי דחף ברובהו מפגין אירופי שבא להתעמת בחוצפה בריב לא לו.

להנהגת המפד"ל, שהתחרדה מאד, עלה זוג מוזר מאוד - נפתלי בנט, אדם מוכשר, איש הייטק, שעל קרחתו מתנוססת כיפה סמלית בגודל מטבע וגברת חילונית יפה בשם איילת שקד. עצם עלייתם להנהגת מפלגה דתית תמוהה אולם לדעתי הם לא היו ואינם ראויים עוד להנהגה כי כחודש לפני הבחירות הם נטשו את צאן מפלגתם ללא מנהיגות והקימו רשימה חדשה (שלא עברה את אחוז החסימה). ישמור האל ממנהיגות כזו.

עתה הציונות הדתית מפולגת ובראשה מנהיגים יוצאי דופן, כמו הרב רפי פרץ, טייס קרב ורב צבאי ראשי, אלא שלא כל רב הוא רבן עובדיה שהנהיג ביד רמה את מפלגת ש"ס, וח"כ סמוטריץ' שהוא קיצוני בדעותיו ובלשונו. אותם בנט ושקד הקימו מפלגה ימנית שחלקה העיקרי הם בני הציונות הדתית שטרם למדו לקח.

בינתיים כל אלה, מדי בחירות, במקום לרחוק ממנו שיתפו פעולה עם ביבי נתניהו וחבר מרעיו, אדם חסר מוסר ואמת, האוכל בתאבון שרצים (ב"חמגשיות"?) והיה נשוי לבת-זוג גויה בארה"ב, שם גם שינה שמו, אשר מדי פעם מציג עצמו באופן מגוחך כיהודי כשר, כבעל זיקה למסורת, בעוד יריביו הפוליטיים, כדברו לרב כדורי המנוח: "הם שכחו מה זה להיות יהודים".

כך פסו מנהיגים ראויים מהציונות הדתית. במקום שאין אנשים היה איש. שם, בהנהגה חסרה זו, היה ראוי שאפי איתם יתמקם וירים את קרנה של יהדות ציונית מפוארת זו לגובה הראוי לה, כמפלגה ציונית עצמאית המכירה ולוחמת על דרכה ולא מסתופפת עוד, בהתבטלות עצמית, בצל מפלגת השלטון.