שתי הערות לסדר היום

מחאת בתי החולים

תמונת היום העצובה היא ללא ספק התמונה המבישה של מנהלי בתי החולים הגדולים בישראל, שהתפנו מכל עיסוקיהם ובאו להפגין. הפעם הם לא הזהירו מפני קריסה של בתי החולים בגלל משבר הקורונה, ולא בגלל הגידול במספר החולים הקשים. הפעם הם באו להודיע כי אם הממשלה לא תזרים להם תקציבים, בתי החולים יקרסו, ניתוחים יידחו, והפגיעה בחולים תהיה גדולה.

אם זה נשמע לכם מוכר, לא במקרה. מצוקת מערכת הבריאות הייתה קיימת גם לפני הקורונה. מערכת הבריאות, או יותר ניהול מערכת הבריאות נכנסה לקורונה במצב של תקציבי חסר, ייבוש והתעלמות של שנים מדרישות בתי החולים. יש הסכמה בקרב מומחים, לא פוליטיים, שזו תהיה מסקנתה של ועדת בדיקה שתקום אחרי הקורונה אם תקום אי-פעם. הכישלון היה כתוב על הקיר מראש. למרבה המזל, הרופאים והצוותים הנהדרים של בתי החולים, וקופות החולים התגברו על הקשיים, אבל גם לתפקוד במצב של חסר יש תחתית והיא כנראה הגיעה אתמול.

סגן שר הבריאות יצחק כהן הודיע מייד שיזרים עוד כסף למערכת הבריאות. ואיפה היה שר הבריאות עד היום? אבל להצטלם עם המחוסן ה-2 מיליון זה הרבה יותר סקסי מאשר לשבת עם אותם מנהלי בתי חולים ולשמוע את זעקתם. אז יכול להיות שבאפריל נהיה מדינה מחוסנת אבל נצטרך להתפלל שלא נצטרך להגיע לבית חולים מסיבה כלשהי, כי אז גם 1,000 חיסונים לא יצילו אותנו.

נתניהו והערבים

לא צריך להיות מומחה למדעי המדינה כדי להבין מדוע ראש הממשלה ביקר היום בנצרת. יש מערכת בחירות, וזה לכאורה לגיטמי. הוא לא המציא פה שום דבר. זה היה גם בימי מפא"י העליזים שנבחריה האשכנזים נזכרו לבקר פתאום את עיירות הפיתוח והשכונות העניות וזכו בעיקר לבוז, אבל למרות הזאת במשך שנים קיבלו מהם קולות. סאלח שבאתי לא נכתב מפרי דימיונו של אפרים קישון.

אבל יכול להיות שהמצביעים בחברה הערבית מבינים כי הנציגים שלהם בכנסת, לפחות כלפי חוץ, לא הביאו להם שום תוצאות במשך כל השנים. מאבק אידיאלוגי למען העם הפלשתיני, לא עוזר להקים אף בית ספר או בניית תשתית ביוב חדשה במגזר הערבי. ההזנחה הזועקת לשמיים, הייתה גם בתקופת שלטון הליכוד אבל לא החלה שם.

יכול להיות שנתניהו אולי לא יקבל יותר מדי קולות מהערבים, אבל דווקא בגלל המהלך שנקט, ייתכן שתקום שם התעוררות מבפנים, כוחות חדשים יקומו ויצליחו להשפיע במקומות שאפשר, ויקבלו "דרכון ירוק" לשבת בממשלה יהודית שתקום, כדי לקבל תקציבים.

יש לכך דוגמה חיה בפוליטיקה הישראלית - החרדים - המיאוס מהם לא פחות מאשר העוינות שקיימת בישראל כלפי הערבים בגלל גזענות. אבל שום ממשלה לא קמה פה בעשורים האחרונים בלי חרדים, כי להם יש עקרון ברור: תמיד להיות על הגלגל. הם יצטרפו לכל ממשלה, גם עם אחמד טיבי.