שאו ציונה נס והפגנה

אחרי כמעט 60 הפגנות בירושלים ובקיסריה ובתל אביב ובראש העין החלטנו חתני אילן שילוח, חברת המשפחה נירית ירון ואני, לעמוד מקרוב על אופיה של ההתכנסות המוניציפלית. פסחנו בין גדרה לבין נס ציונה, ועם מידת-מה של עצלות בחרנו במה שהייתה בייסודה נחלת ראובן.

כך בראשיתה, על שם מייסדה חובב ציון ראובן לרר שרכש את קרקעות ואדי חנין ב-1883. הדרמה הגדולה של ההפגנות נגד השחיתות של בנימין נתניהו מדווחת בירושלים ובקיסריה. הרבה מצלמות בניידים ובעיקר אורלי ברלב, שהופכת כל אבן בדרך לעובדות. אך ייתכן שהעוצמה מצויה דווקא בגשרים ובצמתים ובהתמדה ברמה המקומית.

היו כ-150 בנס ציונה וסגן ראש העיר נאור ירושלמי סיפר כי מפגיני הנגד מטעם ראש הממשלה נטשו את הזירה. אולי חדלו לשלם להם, אמר, אולי נמאס להם. הם תמיד מעטים מול רבים. אך אנו איננו מגיעים בשיעורים ראויים. גם אנו בחסר.

מישהו החזיק שלט שהוא פאראפרזה מדבריו של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי בנאום ההכתרה שלו - אל תשאל מה אנו עושים בהפגנה, שאל מדוע אתה לא בא להפגנה?¹ נכון מאוד. ההתמדה של ד"ר שקמה שוורצמן הנושאת את דבריה בתקיפות כאילו זה נאומה הראשון משיגה את מטרתה. אך כפי שנאמר בפסוק הידוע "קרב יום שהוא לא יום ולא לילה" - זה יום הבחירות, שלקראתו בנימין נתניהו מסוגל למעשים פסולים רבים ותומכיו מסרבים לתבוע ממנו נורמה ראויה של התנהגות או לבוא איתו חשבון על מה שכבר עשה.

בעניין זה אין לי מה להציע. קיראו את ח"כ אלי אבידר מ"ישראל ביתנו". אין מסביר רהוט ממנו מדוע צריכים לא רק להגיע להפגנות אלא ליזום נוכחות נרחבת, כל אדם יביא את חבריו, כל מפגינה את ידידותיה, הגיע הזמן להגיע בשבטים, לא בהתגנבות יחידים.

בתולדות נס ציונה רשומות דרמות רבות. שם נרצח על-רקע לאומני הנפח הראשון אברהם ילובסקי (סבא רבה של הטייס המיתולוגי אהרן (יאלו) שביט); ולשם הגיע החולם הגדול על הקמת כוח צבאי מיכאל הלפרין, שלפתע ראוהו רוכב על סוס והוא חמוש. כולם פעלו נגד רוב הסיכויים, אך לא ויתרו לעצמם ולא ריפו את ידיהם, ומשהו מן הרוח הזו של מאבק ללא הפסקה חייב לצאת גם מן ההפגנה במגרש החניה של בנק הפועלים בעיר המשמשת בדרך כלל רק למעבר בין ראשון לציון לרחובות.