בקשה, הפצרה, כמעט תחנון

קיימתי בחיי רבבות ראיונות ארוכים או קצרים בטלוויזיה. לעתים רחוקות המלצתי על זה או על אחר. מעולם לא ביקשתי בלשון של כמעט תחנונים. הפעם, לראשונה, אני עושה כן: אנא, צפו בראיון שערכתי הבוקר באתר של אורלי וגיא מרוז בפייסבוק עם האלוף במילואים עמוס גלעד.

לא בגלל מה שהסביר וטען ופירש בפרשה האומללה של הצוללות וכלי השיט. הוא הגיש תצהיר במסגרת העתירה לבג"ץ שהציג ד"ר אליעד שרגא מטעם התנועה לאיכות השלטון שממתינה להכרעת שופטי העליון. אני מציע להאזין לו דווקא בגלל החלק האחר של הראיון כאשר סיפר איזו אוזלת יד ו/או הפקרות ו/או ניהול כושל מאפיינים את המנהיג.

ברק אובמה, שביבי השמיץ בקלות דעת עליה אנו משלמים עתה מול ג'ו ביידן, העניק לביטחון הלאומי של ישראל הון תועפות. מיליארדים, בשתי ספרות. הכסף ממתין בבנק אמריקני כי ביבי לא פעל כל התקופה לממש את כוח הקנייה שלו, ובינתיים הכלים שבידי צה"ל מזדקנים ומתיישנים ומחלידים, והאיש מבלפור עסוק מכדי לרכוש מוצרים חדישים.

התחינה מכוונת בעיקר לראשי האופוזיציה, שבמקום לבלבל את המוח בראיונות טלוויזיוניים על מצבם בסקרים ראוי שיעסקו במהות. ההזנחה של ביבי במערכת הביטחון היא המהות. עמוס גלעד כמו תמיד - מדויק, קפדן, אבל קורע לב.