נכשל ניסיון החיסול של משמרות המהפכה בתקשורת <br>

עמית סגל אינו זקוק לחיזוקים ממני, בוודאי שאינו נצרך לראייה על איכויותיו כעיתונאי בעל שיעור קומה, בעל רמת ידיעות מרשימה, יכולת וירטואוזית לנתח מציאות ולהעניק לה פרשנות. עמית סגל הוא איש מקצוע מעמיק, חד, חריף שכל ומהיר תפיסה. אהה, כן לעמית סגל יש גם דעות עצמאיות, דעות שאינן מתכתבות עם דעות המסדר השולט, דעות שאינן הולמות את מי שזכה לקבל ליטרת זמן שידור בערוצים המזוהים, ואיך הוא מעז, למען השם, שלא להכפיף ראשו, שלא ללחך נעלינו להודות בנפש חפצה ובראש מושפל וכנוע על החסד שהעניקו לו ברוב טובם קומיסרי הדעה האחת השלטת.

עמית סגל ניצב בכל יום מול "כיתת יורים" ובאופן מפתיע מצליח להכניעם אחד אחד, גם את אלו הנחשבים לשולפים ראשונה ממרום גילם ומעמדם, עם חיוכו וחוש ההומור הוא מוציא את חלקם משיווי משקלו, אחד נגד העולם כולו ודודתו. המתח נמצא באוויר בכל מפגש מוחות שכזה, העיניים זועפות, השפתיים קפוצות, האיבה מבעבעת, התסכול חורך בגרון, הטונים של מי שהפסידו בתחרות גולות מוציאות קצף בזווית הפה ובכל זאת ולמרות הכל, עמית סגל אינו נכנע ואינו משתחווה.

מעבר להיותו עיתונאי רציני ומעמיק אשר אינו מוכיח בכל רגע נתון או בכל ידיעה וסקופ שחשף כי הוא מזוהה עם מאן דהוא, עמית סגל הוא מותג שנבחר שנה אחר שנה כעיתונאי האיכותי והמשפיע ביותר בישראל.

בצר להם ומשלא הצליחו להתמודד עימו באופן מקצועי החלו בשיטה הידועה, הפכו את העיתונאי המשפיע והאיכותי בישראל לשופר, עשו כל מאמץ לגמד את סיפוריו הבלעדיים, לא להדהד את התחקירים שהיו מלאכת מחשבת, בעוד כל פיסטוק בגלידת רעיית ראש הממשלה זכה לסיקור פותח, לפאנל פרשנים משפטיים, לדרמת יתר צהובה, לתגובות פוליטיקאים, ולתזכורת בסוף המהדורה. תרבות ההקטנה במיטבה.

אלא שהקווים אשר נחצו כבר אצל ד"ר אבישי בן חיים מהערוץ המתחרה על-ידי הקולגות שלו שהשפילו וביזו אותו בשידור חי בשל עמדותיו הפוליטיות וכינו אותו קבל עם "מפיץ פייק ניוז", "מפיץ שקרים, חובתי העיתונאית לומר לציבור שאתה מפיץ שקרים", נחצו גם בקרב העיתונאי שמסרב לאפשר לחבריו למקצוע לסתום לו את הפה.

חציית הקווים הבולטת התחילה באירוע המכונן, הפיגוע העיתונאי הקשה בו העיתונאית הבכירה ובעלת המעמד אילנה דיין חשפה את המקור לידיעה הבלעדית של עמית סגל לעיני עם ישראל הנדהם וההמום. אירוע מכונן בעולם התקשורת. אלא שראיון שנערך על-ידי אילן לוקאץ', כתב בערוץ בו עמית סגל עובד ובו המרואיינת, לוסי אהריש, היה בר צעד אחד יותר מדי, כאשר ניתנה הבמה בערוץ בו הפרשן הפוליטי משדר ללוסי אהריש לומר: "אם אבא שלי היה עושה פיגוע מישהו היה לוקח אותי לעבודה". אם עמית סגל החריף לא הבין הגיעו קבוצת האנרכיסטים, שאיש אינו יודע עד כה מהם מקורות המימון שלהם, לאולפני הערוץ בנווה אילן, עם מגפון וזעקו: "עמית סגל בן של מחבל, עמית סגל מחבל בתודעה של האנשים".

המאבק שהכריזו אבירי איכות השלטון, חופש הביטוי וקץ הדמוקרטיה על העיתונאי חורגת ברמת מסוכנותה. הנהלת הערוץ מחויבת בהגנתו של בכיר עובדיה. עמית סגל המאוים חייב להיות מלווה באבטחה סמויה וגלויה. רמת השנאה והתיעוב ממנו בקרב השוליים הסהרוריים מחייבת לפעול ובמהירות.

הטראגי בכל הניסיונות להלך אימים ולהתעמר בעמית סגל הוא שוויון הנפש של 'חבריו' למקצוע, בהם זוכים טריים של אות העמותה הפרטית אבירי איכות השלטון. המטריד הוא שרק מספר עיתונאים, הבודדים המזוהים עם הימין, הביעו דעתם ברשתות החברתיות וחיזקו את עמית סגל מול ההתקפה המתוזמנת ורב כיוונית כנגדו.

עמית סגל, בניגוד לעיתונאים הבודדים אשר לא עמדו בלחץ והצטרפו באופן כזה או אחר לשורת המקהלה, עיתונאים איכותיים אשר ריככו את עמדותיהם, אשר התיישרו בפזמון החוזר של מאות השופרות התוקעים שברים ותרועה במגוון כלי התקשורת והיו לעוד אחד מאותו דבר. עמית סגל מאמין בדרכו, דרך העיתונאי הישר, ההגון, בעל הסקופים, החד והחריף, עיתונאי טרם ימי המתחזים לעיתונאים ואינם אלא משרתיהם של אדונים.