למרבה האירוניה, טרום הקורונה, אחד האתגרים המשאב-אנושיים המרכזיים, היו -WORK-LIFE-BALANCE: איזון בזמן איכות עם המשפחה, למניעת שחיקה ולשימור הטלנטים. הפתרונות נשמעו הזויים בחלקם, לשמרניים שבינינו - שעות עבודה גמישות, יום עבודה מהבית, ואז הגיעה הקורונה... פתאום נוצר עודף זמן משפחתי - ללא כלים מותאמים להתמודדות. כעת האתגרים הם של אמון ושייכות.

אז כיצד חוזרים לשגרה המיוחלת?


3 עקרונות מפתח: 1.בהירות ומיקוד 2.מניעה 3. תיקון:

1. בהירות ומיקוד - להסרת הבלבול, שהתקופה מייצרת, התמקדו בערכים שחשוב לכם להטמיע, ובהגדרת תפקידכם, כמצפן. שאלו עצמכם - מה מהות תפקידנו כמנהלים, בני זוג, הורים? ומה יסייע לנו להצליח? כשאלו נר לרגלנו, פשוט יותר לצלוח את המהמורות שבדרך.

במחקר על הורות ישראלית נמצא כי אנו לא מפנים די משאבים בשוב הילדים הביתה מאינטראקציות חברתיות (שאנו מיטיבים ליצר), לניתוח של מה שחוו, ולהקניית כלים להתמודדות להמשך. בכך אנו חוטאים לתפקידנו ההורי (על-פי בולבי - עוגן בטוח להתארגן בו, ממחקר החיים). בארגונים רעננו הערכים תוך למידה מהשנה המאתגרת: בחנו במה דייקה השנה את ציפיותינו מהמנהלים ומהצוותים, וכיצד נתאים את מערך הקליטה וההכשרה הארגונית. ניהול זה מקצוע, המזמן למשתמש אינטראקציות מורכבות ובפרט בעידן הנוכחי, ותפקידנו להקנות כלים, ומנטור לשוב אליו - לניתוח ההתמודדויות, לטובת צליחת ים הסוף הניהולי.

2. מניעה - "פיקח קובע עוגנים בשגרה - להקטנת מצבים, שחכם יודע לתקן".

בצוותים - שגרות לחיזוק השייכות כגון שולחנות עגולים, גיבוש ופיתוחי צוותים, דלת למשאבי אנוש להתייעצות וליווי מנהלים, ושיחות קבועות בממשקים, מאפשרים ניהול אתגרים בשוטף ומניעת הצטברות בעיות. ודאו כי השגרות נעימות: העוגנים מותאמים לצו השעה - אג'יליים (סקרים ושיחות הערכה עד דף מקוון 1, שיחות יעוץ שוטפות כחצי שעה וכו'). צרו חוויות משותפות, חגגו הצלחות וקדמו תקשורת חיובית: הקשבה, הומור, פרגון והתלהבות. שאלו עצמכם מתי פיניתם זמן להתלהב ממנהל חדש שמיניתם לתפקיד? מבן/בת הזוג שלכם? למניעת שחיקה בזוגיות קבעו עוגנים וגוונו בתוך המסגרת כגון בוקר שישי, ערב בייביסיטר שבועי (המלצת המטפלים הזוגיים - שבן הזוג יוביל היוזמות, כחלק ממקור המשיכה ההדדי).

3. תיקון - כשקורים ה"חיים" והיחסים עולים על שרטון, האמינו בכוח הקשר, והתכנסו לשיח, תוך נכונות לקחת אחריות על ה-100% שלנו, בקידום בהירות והסכמות, בשלושה שלבים: א. תקשורת חיובית ב. קצרים - תיאור הקצר בעיני כל צד ג. נכונות ללמידה עם הפנים קדימה.

א. תקשורת חיובית - הקשבה, אמפתיה וחתירה להבנת הזולת (מה תחושותייך, מה תהיה הצלחה מבחינתך?). זכרו - הבנה אין משמעה הסכמה - אלה רק הבסיס ההכרחי לשותפות לדרך במציאת הפתרון. זהו הזדמנויות להכרה, לפרגון ולהערכה על הנכונות, המאמצים, וחיזוק ההסכמות שעולות. האנרגיה החיובית היא הדבק, כשהיחסים מתערערים, בדרך לתיקון. ועל כן זכרו - אם אין משאבים לנהל השיחה בכבוד - זה לא הזמן לנהלה!

ב. קצרים - כל צד מתאר בקצרה את הקצר בעיניו (בלי להשאיר טעינות בבטן) תוך מיקוד במשפטי "אני" (ולא "את/ה.."), בשילוב תחושות ובקשות (דאגתי היא... הרגשתי ש... (הייתי רוצה). דוגמא: צד 1 - "כשביקשתי שנפנה זמן לדבר וזה לא קרה, נפגעתי. הייתי רוצה להרגיש יותר חשובה בעיניך". צד 2 - "מצטערת לשמוע. זוכרת שביקשת לדבר, אך לא הרגשתי את הדחיפות. בסגנון שלי, אם יש לי משהו דחוף אני אומרת אותו. אם הייתי מבינה כמה זה חשוב לך, הייתי מתאמת במיידי".

ג. נכונות ללמידה - כשמפסידים לא להפסיד את הלקח מתוך הבנה שטעויות הן הזדמנות ללמידה. שאלו שאלות, של סקרנות לגילוי משותף, היכן נפלה אי-ההבנה. גזרו תובנות להמשך, כדי לא ליפול שוב לאותו הבור תוך הדגשת האחריות של כל צד. צד 1 - "אני מודעת לרגישותי לגבי המקום שלי / לא קל לי לבקש ולכן כשאני כבר עושה זאת, זה בד"כ בקול ענות חלושה. אקח על עצמי, לוודא שפגישה, שחשובה לי, אכן תואמה". צד 2 - "כעת כשמודעת לרגישותך, אקפיד על סיכום שיחותנו, לוודא שהבנתי את הצורך, ואני מזמינה אותך לעצור ולהבהיר כשאני מפספסת. שנסגור לנו, גם שוטפת אחת לשבועיים, כעוגן להציף נושאים ולטפל בהם בזמן אמת לפני שיצטברו"?

בכ-80% מהמקרים התיקון יושג בדרך זו - אם נעבוד נכון באור ערכינו, לטיפול ממוקד ומהיר, לפי שלושת שלבי התיקון ונטמיע שגרות למניעת הישנות. והבונוס - כשהתיקון כנה, האמון ביחסים עולה.