גוליבר וגנץ בחסדי הבג"ץ

במסתו המבריקה של אוסקר ויילד "המבקר כאמן" טמון משפט בעל ערך נצחי באמת האומר - "הציבור סבלן באורח נפלא. סולח הוא על כל דבר, פרט לגאונות" [ראו אוסקר ויילד - ארבע יצירות מופת" הוצ' "חנות הספרים", 1998, עמ' 45]. כמה זה יפה ונכון. אוסקר ויילד בוודאי התכוון לעצמו - כי אכן בתור יוצר ספרותי הוא היה גאון - אך האמרה מתייחסת גם לראש הממשלה שלנו - שאולי גאון איננו - אך בחזונו המדיני הרחב, השכלתו הרבה והאינטליגנציה הטבעית שלו הוא לפחות גוליבר בארץ הגמדים כשמשווים אותו עם היורשים הפוטנציאליים לתפקידו. אך דווקא היותו שונה וגדול יותר ממתחריו עושה אותו מטרה לקנאה - ומקנאה לשנאה הדרך קצרה ולמעשה הן חופפות.

זאת השנאה העיוורת המוליכה את כל "הנעלבים" מנתניהו - לפיד, סער, בנט - ואולי גם מנדלבליט. ומי יודע - נראה שגם במערכת המשפט יש לא מעטים במקנאים בו וביכולות שלו - וזה בנוסף לאידיאולוגיה השמאלית שראשי המערכת נראים כדוגלים בה. אחרת אי-אפשר להסביר את ההתנהגות החד-צדדית של הבג"ץ בפרשה האחרונה סביב בחירת שר המשפטים בדיון בממשלה. אחד ראש-עמותה מסוג העמותות שכל תכליתן להגיש עתירות עם תלונות לבג"ץ נגד רשויות השלטון זכה למחמאות אישיות שפורסמו בעיתונות מפיו של אחד מן השופטים שזה עתה פרשו לגמלאות - על מה? - על כך שהוא מגיש עתירות רבות בנושאים ציבוריים ופוליטיים - כאילו שלשם כך הוקם הבג"ץ שהיום מתפקד כממשלת-על מבלי שחבריו נבחרו לתפקיד כזה. וכמה מפתיע זה לראות שבספרות הגדולה כבר תוארה דמותו של מגיש העתירות הנצחי שהבג"ץ ממש שוחר לתלונותיו כדי להפכן לפסיקות מתחכמות וחורגות מסמכות. אכן - בעל פרס נובל לספרות, בן-עמנו אליאס קאנטי, בספרו "חמישים דיוקנאות" (הוצ' "עם עובד" 1987, עמ' 11 "מגיש העצומות") מתאר את הטיפוס האנושי שבורר ומגיש בלי סוף תלונות ותיאורו - "מגיש העצומות" (פטיציות בלע"ז)

"בתיק המסמכים של מגיש העצומות יש תוכניות, ערעורים, תרשימים ומספרים. הוא מתמצא היטב בכל אלה... כלל לא אכפת לו שכל עצומותיו חינם, וכשהוא בא להחתים לצורך איזו מטרה חשובה תמיד יש כבר בידיו כמה חתימות להציג והכל יכולים לראותן... הוא סבלני ומגיש אותן עצומות זה שנים. התיק מלא והוא דואג לתחלופה."

על המעורבות הפוליטית של היועץ משפטי ושל בית המשפט בפרשת מינוי שר משפטים ניתן להווכח מעצם סדר-האירועים. בג"ץ ציווה על דיון "תוך 48 שעות" בנושא מינוי קבוע לשר המשפטים - על-אף שנימוקיו של מנדלבליט למינוי דחוף כזה נראים טריוויאליים לגמרי. בישיבת הממשלה שקוימה לפי הצוו - נכשלה בחירתו של גנץ לתפקיד זה - וראש-הממשלה הצליח לקבל רוב למינויו של אקוניס. כאן התפרץ מנדלבליט שבוודאי קיווה שנגץ ייבחר מאותם נימוקים עמומים שהכריחו אותו להגיש משפט-סרק נגד נתניהו על קיום שיחות בין פוליטיקאי לעיתונות - וצעק שההצעה אינה חוקית כביכול. כאשר שואל אותו ראש-הממשלה - מדוע לבחור בגנץ זה היה חוקי - צועק מנדלבליט שני דברים - הראשון כי זה "לא היה על סדר היום". אך זה נימוק פורמליסטי לחלוטין שבית משפט נורמלי לא יקבל בעניין כ"כ חשוב לקיום הצוו "לקיים דיון תוך 48 שעות" - ואז בא הנימוק הנוסף - שזה נוגד את ההסכם הפריטטי בין שני הגושים בממשלה. לשאלתו של נתניהו מדוע אם כך קוימה ההצבעה על גנץ אם אסור להצביע גם הצבעה נוגדת - מה עוד שההסכם הפריטטי שייך לנושא הממשלה הקודמת - ולא לתקופה זאת אחרי הבחירות - אין מענה רציני אך הנושא מיידית קופץ לסדר-היום של הבג"ץ - ושם מעירה הנשיאה חיות שדי בחוות-דעתו של מנדלבליט שאסור כביכול להצביע (אלא אם הנבחר יהיה גנץ...) - כי לדעת הנשיאה, בעקבות פסיקות תמוהות שאין להן זכר בחוק - מה שאמר מנדלבליט זה החוק. לפיכך כיוון שהוא "חיווה דעתו" שאסור להצביע בעד אקוניס - זה המצב החוקי על-אף שחוות-הדעת בעל פה, באופן ספונטני בדיון סוער בממשלה אינה יכולה להחשב ל"חוק". ואז בא השלב האחרון: בית המשפט מצווה שהדיון העיקרי לבחירה באקוניס - יתברר לעין מצלמות הטלוויזיה הפתוחות החל משעה 15:30 אחה"צ...

וכאן נפלה ההכרעה אצל נתניהו. הוא יודע היטב מה יהיה בדיון בבג"ץ: הרי כבר יש החלטה שחוות-דעתו של מנדלבליט היא בבחינת "חוק". האם זה צעד משפטי או פוליטי מצידו של היועמ"ש לממשלה? נתניהו ידע (הארץ 26.4.21) שביה"מ העליון כבר התיר לפרסם בטלוויזיה את עדותו של עד שנפטר בינתיים - היועץ שעיה סגל - על-אף שזאת עדות בלתי-קבילה במשפט - ובכל זאת צריך לפרסמה ברבים - כאילו שבית משפט אינו מושפע מדברים שנאמרים בעיתונות - הנחשבים לאסורים על-פי החוק ולפי מסורת חוקית הנקראת "סוב יודיצה". במצב כזה - של לוחמה פסיכולוגית של מערכת המשפט בעזרת התקשורת מנהלת נגד ראש הממשלה נבחר - ביבי ידע שהדיון בבג"ץ שישודר בטלוויזיה יהיה נגדו לאורך כל הדרך - כי השופטים נגדו - ואיתם העתונאים - וגם "הפרשנים" החד-צדדים המתלווים לשידורים - ולכן היה עליו לסגת צעד אחד אחורה. לכן נכון נהג כגוליבר בארץ-הגמדים.