אילו הייתי איילת שקד <br>

שגעון גדלות פקד אותי, והעזתי לחשוב מה הייתי אומר בעוד פחות ממחצית השעה תחת איילת שקד, ולפי עקרונותיה:

שקד: דעתי אינה נוחה מממשלת השינוי. אבל דעתי על החלופה - בנימין נתניהו - נשמעה בציבור. מישהו הקליט אותי בסתר והפיץ את הדברים. ביבי דיקטטור מסוכן. שתי האפשרויות האלה אינן רעות חולות אך אינן יחידות. יש אפשרות שלישית שהיא כבר ממש מחלה ממארת - וזו מערכת בחירות חמישית במדינה שאין בה תקציב מזה שנתיים.

שנים רבות הענקתי אשראי לביבי, שהאכיל את שותפיו והמדינה כולה רק מרורים. נדמה לי שחובתי להעניקו, ולוא רק פעם אחת, לשותפי לדרך נפתלי בנט. בלב כבד אני הולכת אחריו כניסוי ותהייה. היות שהוא עצמו יעמוד בראש הממשלה אודיע כי ההסכמים מחייבים אותי, אבל במלאת לממשלה 100 ימים נבחן מדי בוקר אם הפשרה הכואבת עדיפה על האפשרויות האחרות.

קבל את ההזדמנות, נפתלי. אל תאכזב. עד כאן. סוף פסוק. האם איילת שקד מסוגלת לכך? בכלל מעוניינת או איכפת לה? נדע בעוד 20 דקות.