|
|
נתניהו. שיקולים אישיים [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בוקה ומבולקה במערכת הפוליטית. איש ברעהו יכה. איך מתחמנים, איך בוגדים בעקרונות, איך מחסלים את מוסדות המדינה, אלה השאלות העומדות על סדר היום. לא אזרחים, לא ביטחון, לא כלכלה, לא חברה. הבטחות בחירות שוות כקליפת השום. התחייבויות לעשות למען הציבור נמכרות לכל המרבה במחיר מבלי שלמישהו יש כוונה לקיימן. שרים אחראיים על משרדים אך לא אשמים במחדלים, ח"כים אמורים לפקח על עבודת הממשלה. כלום. איש איש כטוב בעיניו יעשה! לית דין ולית דיין. כל הטרפת הזו בגלל איש אחד, בנימין נתניהו, שאינו מוכן להתעלות מעל לשיקולים אישיים, אך זו רק התמונה החלקית. עמו יחד נמצאים מיליון בוחרים שלא אכפת להם מדמותה של החברה, לא מעניין אותם לרמוס את מוסדות שלטון החוק, לא מזיז להם מהנזקים האיומים בשנתיים האחרונות. רק ביבי! רק שנאה כלפי אחרים! רק נקמות! ביבי וחבריו מספקים להם את ליטרת ההנאה הזו.
באיזו מדינה מתוקנת יו"ר הפרלמנט, שרים וח"כים קוראים לא לקיים את החלטות בית המשפט העליון? הרי זו קריאה גלויה למרד! הגענו כה נמוך שאין כמעט אזרחים המתרגשים מקריאות נוראיות כאלה. באיזו מדינה מתוקנת השר לביטחון פנים משתלח בפומבי במפכ"ל המשטרה, מה עוד שהמפכ"ל הומלץ על ידו? זה הרי טירוף. ומי יעצור את הטירוף הזה? אף אחד.
המקארתיזם הישראלי בשיא פריחתו. דורות של בוני הארץ, לוחמיה ומגניה, הפכו בין רגע לאיובי העם, בוגדים! משתמטים משירות צבאי או שירות כלשהו, הם נותני הטון, הם הגיבורים של המדינה הזו, הם דורשים לנווט את הספינה כי הם קוראים לעצמם "לאומיים". היוצרות התהפכו ממש. "עוכרי ישראל" נרדפים על-ידי חוליגנים הזויים, על-ידי משיחיסטים שכל תרומתם לחברה היא שטיפת מוחם של חלשים. מי שאינו מסכים איתם, דמו בראשו. ראו מה קרה לעיתונאים מסוימים שסוף-סוף אמרו את דעתם! אבטחה צמודה! מפני מי? כן, כן, אותם חוליגנים המסוגלים לכל מעשה! יש מי שמכיר אותם היטב, יש מי שמנהיג אותם, יש מי שמסית אותם. המסיתים והמדיחים פעלו גם בעבר הלא רחוק עד שראש הממשלה, יצחק רבין, נרצח. גם אז גורמי אכיפת החוק חששו לגעת באותם מסיתים ומוסתים, ואת התוצאות כולם מכירים. המצב היום אינו שונה במהותו ממה שהיה ערב הירצחו של רבין.
כשהמנהיגות חדלה לעסוק בענייני הציבור, והיא עסוקה בעצמה, סימן הוא שהחברה בפני קטסטרופה. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות, וישראל אינה מחוץ להיסטוריה. ההפך הוא הנכון. גם היום אני סבור שאנו קרובים יותר לבחירות מאשר לכינונה של ממשלה. אוסיף שלמרות הנאמר, לא אופתע אם תקום ממשלה כזו או אחרת. בכל מקרה, היא לא תהיה ממשלה שתייצג את רוב העם אלא ממשלה שתייצג את האינטרסים האישיים, האנוכיים והמבזים של מרכיביה השונים.
