העלם והסתר בחודש תמוז

על הפסוק בחומש שמות: "החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות י"ב, ב'), מבארים פרשנים כי כל אחד מהימים הראשונים של חודש ניסן הם ימים מיוחדים, וכל יום מימי החודש קיבל קדושה של ראש חודש.

על יום א' בניסן קיימת השפעה על כל חודש ניסן. כל חודש ניסן נגרר אחר א' בניסן. לאמור, כל מצוות ביעור חמץ, קורבן פסח וליל הסדר עם כל המצוות המתלוות - הכל מונח ביום א' בניסן. על יום ב' בניסן קיימת השפעה על כל חודש אייר. חודש זה הוא עיקר ימי ספירת העומר וכל אדם בימים אלו חפץ לזכות לימים מאירים וטהורים מטומאות מצרים, כדי לזכות לקראת מתן תורה.

על יום ג' בניסן קיימת השפעה על כל חודש סיון. בחודש זה קשור מאורע חשוב בתולדות עם ישראל שאירע בחג השבועות - מתן תורה מסיני, והבאת הביכורים לבית המקדש. על יום ד' בניסן קיימת השפעה על כל חודש תמוז. בחודש זה כל אחד משתוקק שימי האבל על החורבן יהפכו לימי ששון ושמחה ולהשראת השכינה ולעבור את ימי בין המצרים מתוך געגועים לבורא העולם. כך לכול יום בחודש ניסן עד י"ב בו קיימת השפעה על החודש הקשור לאותו היום. י"ב בניסן משפיע על חודש אדר - חג הפורים וכול עבודת ארבעת הפרשיות.

המילה חודש משמעותה התחדשות. בכול חודש קיימת ההשפעה הרוחנית המושפעת מלמעלה המיוחדת רק לו. חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר היות שבחודש זה החלה הגלות, לכן אין בו חג כי אם צום י"ז בתמוז שבו מתחילים שלושת השבועות של אבלות על חורבן הבתים הראשון והשני והירידה לגלות. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא שם של עבודה זרה - אליל בבלי, הנזכר בספר יחזקאל (ח', י"ד): "ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר אל הצפונה והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז", לפי הפרשנים (רש"י ומלבי"ם) תמוז הוא מילה ארמית שמשמעותה חום והיסק. דרך עבודתו של אליל זה הייתה באמצעות ההיסק. על שמו של החום נקרא גם החודש המסמל את הקיץ. בספר יחזקאל מסופר על הנביא המתהלך בירושלים ורואה את כל התועבות אשר בית ישראל עושים, ובין השאר פוגש את הנשים היושבות ומבכות את התמוז - אותו אליל בבלי בעל עיני עופרת אשר דרך עבודתו הייתה על-ידי הבערת אש בסמוך לו. אותה הבערה גרמה לאשליית דמעות בכי הזולגות מעיניו. מחזה זה עורר בכי כללי אצל הנוכחים וזאת כזכר לאל השמש אשר בכיו היה בחודש תמוז (מורה נבוכים ג', כ"ט).

זכורה לי שיחה ששמעתי בכנס של תודעה יהודית שעסק בנושא: ימי בין המצרים שהמילה 'תמוז' מובנה הצתה, נמס והסקה. זאת, היות שבחודש זה הכל נמס מרוב חום של השמש הבוערת. אף אחד גם לא מתכחש לעובדה שהפולחן האלילי המסמל את היובש והחום המבוסס על בכיות התפשט גם בישראל בעיקר בין הנשים כפי המשתמע מתוכחת הנביא הזועם על הנשים המבכות את התמוז. על השאלה למה קיבלו עם ישראל את השם הזה ואף קדשוהו בהכרזת החודש אפשר לענות שהייתה כאן כוונה להחדיר את המילה 'תמוז' לתודעת העם כדי שהם יידעו ויבינו את סיבת החורבן. ירושלים נחרבה ונהרסה בגלל פולחן האלילות, הדבר מודגש על-ידי הנביאים (ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל) ועובדה היא שעם החורבן כל הפולחנים האלילים נעלמו ולא היה להם זכר בשיבת ציון.

בעיון מעמיק במדרשי חז"ל (תנחומא תצווה ח', מדרש תהילים י"ט), נראה שקיים קשר מהותי בין חודש תמוז לבין התעצמות האור בעולם, מה שמרמז על המורכבות הקיימת בחודש זה בו חושך החורבן ואור השמש מתערבים זה בזה. הבה ונזכה לראות את האור והטוב ולהתבשר בבשורות טובות ומחודש חשוך של חורבן יהפוך לנו לחודש של ששון ושמחה.