הח"כ דתי, הנימוק חילוני

בדיון באחת מוועדות הכנסת שנערך השבוע, השתומם חבר הכנסת משה טור-פז (יש עתיד) על התנגדות הציבור הדתי ממנו הוא בא לקיומה של תחבורה ציבורית בשבת. ודאי תרימו גבה, כיצד זה שחבר כנסת שכיפה לראשו מאמץ את תפיסותיו האידיאולוגיות של חברו הרפורמי לקואליציה. לטור-פז היה הסבר מלומד: תחבורה ציבורית בשבת מפחיתה את חילול השבת, ומדוע? משום שהיא מורידה מכוניות מהכביש וגורמת לפחות אנשים לחלל שבת.

נניח רגע לכך שההיגיון אומר אחרת - שהעדר תחבורה ציבורית בשבת ישאיר יותר אנשים בבתיהם ולהמתין לצאת השבת במקום לנסוע ברכב פרטי - ונתייחס לעצם ההנחה השגויה מיסודה.

הנימוק שנתן חבר הכנסת נשמע טוב לחילוניים. לאוזניים חילוניות, שלא מבינות את משמעותה היהודית הייחודית של השבת, לא רק כיום מנוחה אלא גם כיום קדושה; ולא רק לפרט וליחיד אלא לכלל העם ("יום מנוחה וקדושה לעמך נתת"). כלומר, כמצווה ציבורית ולא כמצווה פרטית.

אולם בראיית הציונות הדתית בפרט, ובראייה דתית בכלל, אין מקום לנימוק הפחתת חילול השבת שנתן טור-פז, מאחר שאין לו שום ביסוס הלכתי.

הציונות הדתית רואה ערך בשמירת שבת ציבורית, לרבות בתחבורה הציבורית. לתפישתה, גאולת האל את עמו מתבצעת דרך מערכות החיים הציבוריות, קרי מדינת ישראל, מוסדותיה ורשויותיה. בניגוד לחרדים ולחילוניים, הרואים במדינה אמצעי ומכשיר, רואה הציונות הדתית את המדינה כמטרה. ממילא, למדינה - בניגוד ליחיד - אין רשות לחלל שבת בניגוד לייעודה, וכל פגיעה בצביונה היא פגימה מהותית בדרכה ובייעודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

אולם גם בשיקולים דתיים רגילים, ההשוואה בין אוטובוס ציבורי אחד לעשרות כלי רכב פרטיים אין מקום להשוואה. למרות שכיפה לראשו, טור-פז אינו מבין את ההבדל בין אוטובוס ציבורי שהמדינה מארגנת לאוטובוס פרטי, אחרת ספק אם היה מעלה על דל שפתיו את דברי ההבל שהשמיע. הוא טוען כי ההתנגדות לתחבורה ציבורית סותרת כל תפיסה דתית שגדל עליה. איני יודע היכן גדל, ועד כמה הושפע מתפישות חילוניות, רפורמיות או קונסרבטיביות. דבר אחד בטוח, טור-פז דילג על אחד השיעורים החשובים ביהדות - ההבדל בין חטאת היחיד לחטאת הציבור. לחטא מאורגן מצד הציבור - במקרה שלנו תחבורה ציבורית בשבת - יש חומרה יתרה, כפולה ומכופלת מזו של חטאי היחידים. מדובר במיסוד החטא והפיכתו לחוקי כביכול (זה אגב היה גם חטאה של סדום שבגללו נחרבה).

ההסתכלות של טור-פז צרה אפוא פעמיים -

ראשית, חוסר ההבנה שלו ששבת היא ציווי האל לעם וממילא גם ליחידים שבו והפיכתה למצוות היחידים בלבד.

שנית, הוא רואה את הדברים בצורה כמותית במקום בצורה איכותית. כלומר, ביהדות התפישה היא אחדותית. כאשר אתה נשוי לאישה, והחבר דורש ממך להתפשר ולתת לו להתרועע איתה ליום אחד בשבוע לשיפור יחסי השכנות ביניכם כביכול, לא תסכים לתת לו אותה אפילו לשנייה. כאשר יש ויכוח על משמורת לילד, לא חוצים אותו לשניים. הכל נובע מתפישה אחדותית. גם שבת ציבורית אינה ניתנת לחלוקה ולפשרות בשם האחווה ושלום הבית כביכול.

טור-פז, שמסתכל במשקפיים חילוניות, עושה מתמטיקה חילונית לפיה אוטובוס ציבורי אחד שווה 50 מכוניות פרטיות. אבל בחשבון דתי יהודי, אוטובוס ציבורי אחד מטעם המדינה (גם אם הנהג גוי) חמור יותר מאשר מיליון מכוניות על הכביש שנהוגות בידי יהודים. במילים אחרות, תחבורה ציבורית בשבת לא זו בלבד שאינה מפחיתה את חילול השבת, אלא מגדילה אותו עשרות מונים.

חבר הכנסת הדתי הנ"ל ממפלגת יש עתיד מגדיר את עצמו כאחד מאותם אלה ש"חרדים לשמירת השבת", אך בפועל לא נקף אצבע למען שמירתה הציבורית בפרהסיה. נראה כי עליו ועל שכמותו כבר אמר המשורר: "רק שמור אותי מאוהבי, ומשונאי אשמר בעצמי". אולי אני טועה לגביו ובאמתחתו יש יוזמות עתידיות, על כל פנים - חובת ההוכחה עליו.