פרשת המטוס "כנף ציון"
1 שאמור לשרת את ראש הממשלה ונשיא המדינה בנסיעותיהם הרשמיות לחו"ל, שימש כבר כמקובל במקומותינו נושא למספר רב של כתבות, רובן כתבי קיטרוג ושיטנה ומיעוטן ניסיון לא מוצלח במיוחד לדיון ענייני בנושא. מאחר שיזם המהלך היה נתניהו, שימשו כתבות אלה כלי-ניגוח בראש הממשלה לשעבר כחלק ממסע הדה-לגיטימציה נגדו, בדומה לנושא הצוללות (שהוא מבחינה כלכלית גדול ממנו בהרבה). רובן של הכתבות הן כתבות סרק, שאינן מבוססות על נתונים, ידע והבנה לאשורן של המשימות אותן נועד המטוס לשרת. אכן, אפשר לחיות גם ללא מטוס ייעודי "לטיסות שרד" של ראשי המדינה אם השאלה העיקרית היא אפשרות טכנית לביצוע הטיסות בכלים אחרים. אולם, תכלית הפרויקט איננה נוחיות המשתמשים אלא זמינות, חשאיות, רב-גוניות השימוש, מיגון, אמינות והיכולת להשתמש בו גם כמטה חירום מעופף בנסיבות הראויות. אחרי שאמרנו כל אלה, גם נוחיות איננה עבירה, שכן לאופן בו מגיע אדם, לא צעיר במיוחד ולא תמיד בריא במיוחד למפגשים מדיניים מכריעים, חשיבות רבה ביותר. אין ספק שההתנהלות הציבורית של נתניהו או משפחתו, אינם גורם השיפוט שראוי להכניסו למשוואה זו.
אין ספק שמטוס נוסעים אזרחי משומש אינו עולה 730 מיליון שקלים, גם אם מצפים את כל ידיות חדרי השירות בו בזהב. מאידך-גיסא, גם אין ספק שמי שלא בחן את תכונותיו האמיתיות, אינו יודע לשקול כראוי את עלות התפעול השוטף ואת עלות "מחזור החיים" שלו. כך, למשל, ברור לחלוטין שאחד השינויים המהותיים במטוס נוסעים משומש אותו מכשירים למשימה זו חייב לשרת את נושא הבטיחות, ההגנה ושרידות המבנה ומערכות קריטיות. כ"כ סביר שבהיות מטוס זה דגם יחיד מסוגו, דרישות האמינות והזמינות שלו אינן שגרתיות וטווח הטיסה שלו חייב לשרת פרופיל שונה מהפרופיל האזרחי הרגיל.
מבלי להיות שותף לתכנון המפורט או לפרויקט ההרכבה עצמו במקרה פרטני זה, אך מתוך הכרת טיבה של העבודה והאופן בו מתוכננים מטוסים מסוג זה, אני גורס שהמחיר שננקב עבור המטוס: 730 מיליון שקלים, הוא מוגזם ביותר. לא אתפלא אם זהו מחיר המטוס ואומדן מחזור החיים הכולל שלו (ל-15 עד 20 שנה), והמספר "קוּמבּן" בכדי לנגח את נתניהו. באותה מידה גם ברור כי קצב השינויים המתרחשים בענף התעופה האזרחית או הצבאית, יביא במהלך התקופה המתוכננת לשינויים ושיפורים נוספים בו - ואלה רק אומדנים.
אחת הבעיות היא שבניתוח שטחי של הדברים, אין שום הבחנה בין השקעה בפועל (הכסף שכבר הוצא) לבין אומדני עלויות עתידיות. עוד נושא שאינו נלקח בחשבון הוא פרופיל השימוש המשוער, שבדרך כלל מבוסס על ניסיון עבר. עצם קיום המטוס בסד"כ הלאומי ושימוש תיקני בו, ישנו גם פרופיל משוער זה, ואת הוצאות התפעול הרב-שנתי בהתאם.
אצל הדיוטות מזה ו"לשונות רעות" מזה, מטוס רה"מ נועד לו ולמספר מצומצם של מלווים - בני-משפחה ואחרים - שמצטרפים לנסיעות אלה; זו תמונה "תמימה" מדי. בפועל, בחלק לא מבוטל של המקרים משתתפת בנסיעה מדינית קבוצה שלימה (עשרות אנשים) שמגבה את הפעילות ומשלימה אותה. במצבים אלה משמש זמן הטיסה להתייעצויות ובחינת נתונים וחלופות שלא תמיד ניתן לעשותם מבעוד מועד. זמנו של ראש הממשלה הוא "הזמן היקר ביותר במדינה" ואם ניתן לנצל את הטיסה לנושאים מועילים זהו חסכון יקר מפז.
2 אם לא קיימת אופציה מסוג זה, הופך ארגון המסעות למסובך ויקר יותר משום שהפמליה טסה בטיסות מסחריות ובחלקן יקרות למדי וניצול אפקטיבי של הזמנים איננו בר-ביצוע. ולבסוף, אך לא פחות חשוב: עקרונית המטוס נבנה לפי פרסומים שונים (וסבירים מאוד בעיני) בדומה למטוס הנשיא בארה"ב מאותן סיבות מהותיות. הואיל וארה"ב גדולה בהרבה מישראל, הוא משמש גם לטיסות פנים ארציות מרובות. לכן קיימים שם שלושה מטוסים דומים לאותן מטרות ומסוקים לטווחים קצרים וטיסות בין-עירוניות. המטוסים מאורגנים ומצוידים כמטה חירום מעופף בציוד הדרוש לקיום הקשר בין ראש הממשלה ובין מי שאמור לקחת חלק בתקשורת ממלכתית מגוונת (חוזי, דיבור, וידאו ונתונים) חסויה ומגוונת. על-רקע האפשרות שישראל תיקלע בעטייה של בעיית הגרעין האירנית למלחמה אזורית, גם ממדי סוגיה זו משתנים בהתאם. כ"כ מצוייד המטוס במערכות הגנה פסיביות ואקטיביות, והמחיר תופח בהתאם.
לביצוע פרויקט אפקטיבי מסוג זה השלכות ממלכתיות נוספות, חלקן תדמיתיות וחלקן עסקיות וכלכליות, שניתן לנצלן למשל למכירת פתרונות דומים (לא זהים) למדינות אחרות. יתרונות אלה כאשר הם מנוצלים היטב, עשויים להביא תוך שנים ספורות להחזר הוצאות ההשקעה בפרויקט באמצעות פעילות עסקית בינלאומית עניפה. ישראל יודעת למנף היטב פעולות אלה. על לבנט להפסיק להיבהל מתקשורת הסרק הדסטרוקטיבית ולהפסיק להסס. נחוץ לבחון בזריזות את הנחות הפרויקט ותוצריו, ובהנחה שנעשתה כאן עבודה מקצועית טובה על דעת כל הגורמים הראויים, להחליט ולצאת לדרך.
