להחזיר את ים המלח למדינת ישראל

הקסם וההוד של ים המלח על שלל אוצרותיו הטבעיים נתונים בידי קונצרן עתיר נכסים, העונה לשם כימיקלים לישראל. הקונצרן ידוע בכלי התקשורת כמי שנושא את השם המקוצר - כי"ל. למרבה הצער, המדינה העניקה זיכיון לכי"ל. ובכך המדינה נתנה אוצר טבע נדיר ביופיו ובעושרו לידיים פרטיות של חברת כי"ל, המפיקות ממנו הון עתק.

הזיכיון, שניתן לחברת כי"ל על-ידי רשויות המדינה, הפך לבעלות של צד אחד, הגורף הון עתק מהאוצרות הטבעיים של הימה, הנמצאת במקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. הלהט של בעלי הזיכיון למקסם את הרווחים הותיר ימה פצועה וחבולה. חשוב לזכור, שלא מדובר רק באוצר טבע, אלא מדובר גם במקום שיש לו מורשת היסטורית רבת חשיבות והוא גם מוקד תיירותי חשוב למדינת ישראל. כך נוצרה מציאות מדאיגה - אוצר טבע נדיר ניתן לידי חברה פרטית, המפיקה ממנו רווחי עתק, ואילו הכמויות העצומות של הפסולת ושלל תופעות קשות של נזקים סביבתיים הונחו לפתחה של המדינה.

עובדה היא, שהקונצרן לא נבהל מכך, שדרכי חציבת ההון על הדרך גם חוצבים כמויות מבהילות של נזקים מבעיתים לנופים עוצרי הנשימה של ים המלח ועוד שלל נזקים לסביבה, נזקים בלתי הפיכים שלא ניתן כבר יהיה לתקנם.

קשה לעכל ולהבין כיצד התאפשר במדינת ישראל, שאחד מאוצרות הטבע הנדירים ביותר בעולם, המרשים ביופיו ובעל עוצמה כלכלית עצומה עלה על שרטון ההפרטה המחפירה. ההפרטה מאפשרת שמצד אחד חברת ההון תפיק רווחי הון מאוצרות המדינה שהוענקו לה, ומצד שני אותה חברת הון היא יצרנית הפסולת הבכירה של מדינת ישראל. מדובר בחברה, שכל יהבה מוטל על ההון מבלי לשאת באחריות לתוצאות הקשות לסביבה כתוצאה מחרפת הזדקפותן של עיי פסולת שנצברו.

מוכר לנו המושג ים המוות The Dead Sea, כי מדובר באגם מלח חסר מוצא לים וריכוזי המלחים בו הם כמעט 35%. לצערי, אני מייחס את השם "ים המוות" בעיקר לביזיון של המתת מרחבי הנוף עוצרי הנשימה ותחימתן במרחבי פסולת, החובקים בחובם סכנת כמישה וכיליון לתופעת הטבע הנדירה ביופייה ובעושרה. כ-80% מהפסולת התעשייתית, שמיוצרת במדינת ישראל, היא פסולת שמייצר הקונצרן המפיק רווחי הון עתק מים המלח. כ-80% מהפסולת של המדינה מייצרת חברה, שאינה משלמת עבור הנזק החברתי שהיא גורמת. ממשלת השינוי חייבת מיד להחזיר לידי המדינה את אוצר הטבע היקר ששמו ים המלח.