מחשבות על המלחמה באירופה

כבר החל מהיום הראשון לפלישה הרוסית לאוקראינה, ובטח אחרי היום השני, היה ברור לכל בר-דעת שמדובר במלחמה כוללת ולא ב"מבצע צבאי מיוחד", כפי שההנהגה הרוסית מתעקשת לקרוא לאירועים. רמה זו או אחרת של צנזורה צבאית בזמן מלחמה זה דבר מובן בכל מדינה, אך ההתנהגות של שלטונות רוסיה כיום, הסוגרים כלי תקשורת ואף מאיימים באחריות פלילית על עצם תיאור הארועים בשמם - זהו טירוף מוחלט. כל אזרח רוסי, ואני מאמין שיהיו כמה וכמה כאלה בין קוראי מאמר זה, צריך להתקומם נגד זה. כן, אפילו מי שתומך במלחמה. צריך לזכור שממשלה הכופה צנזורה בוטה וחסרת הגיון שכזו על התקשורת בנושא אחד, סביר שתעשה זאת גם בנושאים אחרים. כדאי להיאבק על חופש הביטוי ללא קשר לעמדה בנושאי מדיניות חוץ וביטחון.

בכל מלחמה נפגעים בלתי מעורבים. זה נורמלי, זהו טבעה של מלחמה. ישנן טענות בנוגע לביצוע פשעי מלחמה בידי הצבא הרוסי, שאכן מפציץ מטרות אזרחיות מובהקות וכבר הרג מאות רבות של אוקראינים בלתי מעורבים מאז תחילת הלחימה, וההכחשות בעניין זה הן שקר של התעמולה הרוסית, ואולי מועילות לצרכי עיצוב דעת הקהל האירופית, אך ראוי להפנים שזה לא משהו חדש או ייחודי; זוהי אסטרטגיה שיושמה במספר רב של מלחמות לאורך ההיסטוריה במטרה להרוס את הכלכלה המממנת את המשך הלחימה, לפגוע בעתודות הגיוס (הנערים של היום הם החיילים של מחר) ולשבור את רוח הלחימה של החיילים בחזית עקב האיום על משפחותיהם בעורף.

מה שבאמת חשוב להזכיר לצד הרוסי הוא שכאשר צד אחד במלחמה מחליט להפעיל אסטרטגיה כזו, הוא אמור להבין שלצד השני שמורה הזכות לענות באותו מטבע. לצבא אוקראינה אין כרגע אפשרות מעשית לעשות זאת מפאת התמקדות בקרבות בלימה וככל הנראה גם אין רצון פוליטי בקייב לעשות זאת בשלב זה מסיבות הסברתיות, אך זה עשוי להשתנות עם הזמן. טייסי חיל-האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה, שביצעו הפצצות שטיח של ערים במדינות אליהן פלש הצבא הגרמני, ראו בתוך שנים ספורות את ערי גרמניה בהן חיו משפחותיהם סופגות הפצצות דומות מצד חילות האוויר של בעלות הברית. כן, ההשוואה במקום.

המלחמה באוקראינה צריכה גם להוות תזכורת לכולנו שמלחמות בין צבאות אינן נחלת העבר. זוהי תופעה שהתקיימה לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ואין סיבה להאמין שתיעלם בעתיד הנראה לעין, אם בכלל. צבא חזק, עומק אסטרטגי (והרתעה גרעינית, ככל הניתן) לצורך הגנה מפני תוקפנות זרה - הם המפתח להישרדות. הסכמי שלום וערבויות בינלאומיות לעולם לא יוכלו להחליף מרכיבים אלו. אוקראינה למדה זאת בדרך הקשה: בשנת 1994, אוקראינה (יחד עם בילורוס וקזחסטן) ויתרה על נשקה הגרעיני שירשה מבריה"מ בתמורה לערבויות בינלאומיות מצד ארה"ב, בריטניה ורוסיה. הערבויות הללו שוות היום כקליפת השום והנשיא זלנסקי נאלץ להתחנן לסיוע, בעוד שהרתעה גרעינית הייתה מונעת את המלחמה מלכתחילה. אני מאמין שדי ברור לכל הקוראים שבהקשר הישראלי מדובר בעוד הוכחה לכך שהנוסחה "שטחים תמורת הסכם שלום" היא חוסר אחריות. זה לא נושא שעומד על סדר היום בשלב זה, אך תמיד חשוב להזכיר - על-מנת שלא לחזור על שגיאות העבר.

באשר לתוצאות המלחמה, האינטרס הישראלי (ושל מדינות רבות נוספות - באירופה, במזרח התיכון ובמזרח הרחוק) הוא ניצחון אוקראיני. אין בזה שום ספק. התוקפנות הנוכחית של רוסיה כלפי אוקראינה מגיעה לאחר התוקפנות כלפי גאורגיה ב-2008 וכלפי אוקראינה ב-2014. רצף הארועים ממצב את רוסיה כאיום הגדול ביותר על היציבות והשלום בעולם בכלל ובאירופה בפרט. ניצחון רוסי על אוקראינה במלחמה הנוכחית יאיים בשנים הקרובות על מדינות נוספות באירופה. נוסף על כך, מדינות אחרות בעלות שאיפות של שחזור אימפריה אבודה - סין ואירן - עשויות להתעודד מהצלחה רוסית, על כל המשתמע עבור מדינות כמו טייוואן, יפן וקוריאה הדרומית מצד אחד, ונסיכויות המפרץ וישראל מצד שני.

יחסי הכוחות על הנייר הם אומנם באופן ברור לטובת הצד הרוסי, אך אספקת מערכות נשק מתקדמות לצבא האוקראיני, המוכיח רוח לחימה למופת בימים אלה, עשויה לשנות את התמונה.