לגיטימיות והיגיון בערבון מוגבל

יסלח לי סוקרטס שציווה עלינו לא לדון לגופו של אדם אלא לגופו של עניין. אלא שהפעם גם סוקרטס היה מאבד את שלוותו הסטואית, שהגיע אליה בעמל רב אחרי מסכת היסורים שעבר עם קסנטיפה. ידוע לי שניצן הורוביץ, שר הבריאות היקר שלנו, אינו מאמין בפסיקות של בגצ כי הרי צידד בפניה להאג שיחקור אם צה"ל ביצע פשעי מלחמה. כלומר, הורוביץ לא מאמין בפסיקות של בגצ ובכך הוא מקעקע את הלגיטימיות של שלטון החוק בישראל.

על ידו נתניהו הוא אביר רשויות האכיפה. אז איך זה שהורוביץ מתבטא היום בטוויטר כהאי לישנא? "בגצ פסל את סתימת הפיות. פרופ׳ עודד גולדרייך, מדען בעל שם עולמי, יקבל את פרס ישראל, כפי שהחליטה ועדת הפרס. ברכות לזוכה, שאירחנו אשתקד בכנסת, וכבוד למדע הישראלי". אני לא מבין, ניצן, אתה בעד בגצ או נגדו, או שאתה צבוע ובעד בגצ כשזה נוח לך ונגדו כשזה לא נוח לך? כשר הבריאות, אם הצביעות הייתה מחלה היית בגבס.

ועוד שאלה לי אליך. האם אתה מאמין בלגיטימיות של ממשלת ישראל שבה אתה חבר? כי ד"ר יפעת שאשא ביטון, שרת החינוך, החליטה לא להעניק את הפרס לפרופסור גולדרייך. אז מה אתה רץ לבגצ, רץ להאג? אולי זה בגלל שאתה בא ממרצ? ומי זה צדיק הדור שאתה מצטלם איתו ופועל למענו? אדם החתום על פנייה לפרלמנט הגרמני לבטל את ההכרה בתנועת BDS כתנועה אנטישמית, ועל עצומה הקוראת להחרים את אוניברסיטת אריאל.

אני במקרה חושב שדיעותיהם של חתני פרס ישראל לא צריכים להוות שיקול בהענקת הפרס והקדשתי מאמר שלם שבו אני מביא עשרות ציטטות, שלא היו מביישות טוקבקיסטים חוליגנים, של חתני פרס ישראל נגד המדינה וצה"ל. אבל לקבל אדם כמו גולדרייך בכנסת, לברך על החלטת בגצ? הרי BDS רוצה בהחרבת המדינה, תומכת בזכות השיבה, עושה לנו נזק הסברתי עצום, הם אנטישמים מהסוג הכי נקלה. אז מי שתומך ב-BDS הוא גיבור תרבות?

עוגמת נפש

טריסטן ואיזולדה היא יצירת מופת ללא קשר עם האנטישמיות של וגנר. סיפור על אהבה וחושך הוא יצירת מופת ללא קשר להתנהגות הסופר לבתו. אך אישית יש לי תמיהות רבות לגבי החלטות ועדות פרסי ישראל, ואני לא חושד שאחד השיקולים למתן הפרס הוא אולי כמות הנאצות של מקבלי הפרס על המדינה. כי זה בון טון להיראות נאור, לקבל מחמאות מעיתון מסוים ומהלטיפונדיה התרבותית, שלא נותנת דריסת רגל לבעלי דעות דיסידנטיות.

אני תומך בבגצ גם אם הוא פוסק פסיקות שאני מתנגד להן. אני משלם מיסים גם אם הם לא נראים לי מוצדקים. אני לא אנרכיסט המקעקע את הלגיטימיות של החוק והממשלה. אבל אם לא הייתי מאמין בחוקי ישראל ובממשלתה הייתי יורד מהארץ, לא יושב בממשלה. ואני גם לא מבין את גולדרייך שטען כי נמנעה ממנו "עוגמת נפש הכרוכה בלחיצת ידם של שני מנוולים ראשיים, ראש הממשלה ועושה דברו שר החינוך". כולם מנוולים, רק אתה צדיק?

רק BDS צדיקים? אומרים על צבועים דתיים שהם גונבים פיתות ומנשקים מזוזות. אם אתה לא סובל את המדינה שלך, את הממשלה שלך, את ראש הממשלה שלך, את שר החינוך שלך, למה אתה מוכן לקבל את פרס ישראל? ישראל היא מדינה דמוקרטית שהחליטה להקים אוניברסיטה באריאל וגם להעניק לך פרס ישראל. אז או ש או ש, אתה לא יכול לירוק לתוך הבאר שאתה שותה ממנה. גם לקבל פרסים וגם לקלל את נותני הפרס, זה לא היגיוני.

אולי ההגיון הוא ממך והלאה, כמו גם מהורוביץ. אבל המתימטיקה מבוססת על ההיגיון, אז איך אתה מקבל פרס על מתימטיקה? מי שלא מאמין בבגצ בפסיקתו מ-2013 בלגיטימות של אריאל איך הוא מאמין בבגצ בפסיקתו בנוגע הפרס? יש לך עוגמת נפש כל יום ממדיניות הממשלה, איזה סיוט אתה עובר, לחיות במדינה שנותנת לך פרסים, שנותנת לך פרנסה במכון ויצמן. חשבת פעם על הסיוט שאתה גורם לאלה שרואים איך אתה מקבל פרס ישראל?

אני מכבד אנשים שנותנים דוגמה אישית, שאינם צבועים, ולא חשוב מה דעתם, כי אני פלורליסט, כולם היו בני. אבל אני מתרשם שאבירי זכויות האזרח עולים על בריקדות רק כשמדובר בזכויות של משמיצי ישראל, של מחרימי ישראל. אבירי שלטון החוק מאמינים בבגצ בערבון מוגבל, רק כשהוא פוסק לטובתם. אבירי הדמוקרטיה מקבלים את הלגיטימיות של הממשלה, רק כשהיא נותנת להם פרסים. הייתי קורא להם להתבייש, אבל אין להם בושה!