הציבור בוחר

חובה

לקראת הפסח, הקר̤ב עלינו לטובה, לברכה ולשמחה, נזכור את דברי רבן גמליאל, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר, 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'". כלומר, יציאת מצרים אינה רק אירוע מכונן בעברו של עם ישראל, אלא תהליך נמשך וקבוע בהווה שלנו - המאחד את הדורות בעם היהודי. זאת ועוד, מצוות פסח אינה רק פסח, מצה ומרור (כדברי רבן גמליאל - מסכת פסחים, דף קט"ז), אלא הנחלת המורשת של גאולתנו ממצרים ושל שחרור אבותינו העבדים מעולו של פרעה, כדי שיהפכו לעם, לבנינו, לבני-בנינו ולבאי-ביתנו.

הוסיף הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, שרבותינו קבעו, כי החובה להזכיר את יציאת מצרים חלה לא רק בפסח, או בשבת, אלא בכל יום ויום. ואכן, רבות מהמצוות, שיהודים חייבים בהם, נועדו להזכיר את יציאת מצרים. הִקשה הרב אליהו, כיצד יכול אדם להרגיש, שיצא ממצרים, והרי לא היה שם?

כיוון שעם ישראל יצא ממצרים, כל אחד מאתנו, גם כעת, צריך להרגיש, שיצא ממצרים - כשם שכל אחד מישראל צריך להרגיש, שהוא נשרף בשואה, גורש ועלה על המוקד באינקוויזציה, ועליו חרב בית-המקדש. "כך הגמרא מספרת על רבי יהודה בר אלעאי, שהיה בוכה בערב תשעה באב כאילו מ̤תוֹ מוטל לפניו, למרות שהוא חי בדור אחרי חורבן בית-המקדש".

לדברי הרב, אנחנו יצאנו ממצרים, גם אם לא חיינו אז, וחווינו את הנס. אותנו הוציא הקב"ה ממצרים, ולא רק את אבותינו. וכך, על כך דבר ודבר בתולדות עמנו. ועל כך, שורר אמנון ריבק בשירו, "כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם".

שוּב

בעוד שבמטכ"ל ציינו עשרים שנה ל"חומת מגן" - אחד המבצעים המוצלחים של צבאנו (ומהיחידים, ר"ל) בחמשת העשורים האחרונים - החלה המדינה לחטוף התקפות טרור. למרות שכינו זאת, "גל טרור", זה לא חדש. ערבים פורעים ביהודים ברצף גואה זה עשור מבלי שהמדינה וסוכנויותיה עושות דבר למנוע זאת. אדרבה, ממשלת הזדון של בלּע (בנט, לפיד, ליברמן, עבאס) קורסת, מתרפסת בפני הטרור ובפני תומכיו - כולל אלה שבתוכה - ונכנעת לאורך כל החזית לטרור. ברִיק הזה מרים הטרור ראש ופורח, ולצערנו, אין הרשויות נותנות לו מענה הולם ומרתיע. כלומר, מעודדות אותו.

בספורט יש שני סוגי נבחרות - מנצחות ומסבירות. צה"ל, השב"כ ומשטרת ישראל עוסקים זה שנים בהסברים ובתירוצים ובהפרחת שטויות מדהימות, המעידות על אי-הבנה תהומית, על טמטום ועל זדון. למשל, האגדות, שהטרור נובע ממצוקה; שאין זו מלחמת דת בין האיסלאם לבין היהדות, אלא ויכוח נדל"ני על שטחים; שהמתנחלים אלימים; שזה מפג̤ע בודד; שוויתורים על אחיזתנו בארץ יביאו שלום וכיוצא במין אלו.

לכן, מתעמרים הצבא, מג"ב והשב"כ ביהודיים תושבי יהודה ושומרון במקום לטפחם, ומסייעים, במעשיהם ובמחדליהם, לערבים לתפוס את שטחי C, בסיוע פעיל של מדינות אירופה המערבית; וזו בכייה אסטרטגית לדורות. למחדל מצטרפות, כמובן, הפרקליטות ומערכת המשפט, שמרחמות על אכזרים. כך, למשל, רק מעט מאוד ממחוללי הפרעות במהלך "שומר החומות" אשתקד הובאו לדין, ונגזרו עליהם עונשים מגוחכים להפליא.

הטרור זקוק לאהדה, ובאופן אבסורדי אצלנו הוא זוכה לאהדת קורבנותיו. זה עולה עשרות מונים על תסמונת סטוקהולם הידועה. אבל, למזלנו, האהדה לטרור מאפיינת, בעיקר, את העלית הישנה, שמתיימרת להיות חושבת ואינטלקטואלית, ואינה כזו למרות כל יומרותיה.

במלאת עשרים שנה ל"חומת מגן" אנחנו ניצבים שוב בפני שוקת שבורה, וצריכים דחוף מנהיג אמיץ כמו אריק שרון, שיחלצנו מהמבוכה ומהמצוקה. גם ב-2002 היו שוטים, גם במטכ"ל, שהלכו אחרי מאח̤ז העיניים ומפריח הססמאות שמעון פרס, והאמינו בשלום נוסח אוסלו. עובדה: תמורת הרבה דולרים, החליט הפרלמנט הנורווגי להעניק לשלושת השי"נים (שתיין, שקרן ושועל) את פרס קובל לשלום. כלומר, יש אישור מהגויים, שהסכם הכניעה המביש הוא שלום.

כבולדוזר, כפה שרון הר כגיגית על אלופי המטכ"ל, הוציא את צה"ל ל"חומת מגן", ושינה את המאזן האסטרטגי ביהודה ובשומרון. לאלוהים פתרונים למה לא הוציא, במקביל, מבצע דומה ברצועת עזה. מניח, שמטכ"ל דפיטיסטי ואחוז שיגיונות שלום גרם לכך. כפי שאמר פעם משה דיין, קשה מאוד לדרבן פרדים עקשניים.

כעת אין לנו שרון ואפילו לא קצה-קצה של צִלו. שני העבדים הנרצעים של ממשל ביידן, יושבי הקרנות נפתלי בנט ויאיר לפיד, יכולים בקושי להנפיק הודעות שקריות לעיתונות, או ציוצים בטוויטר, בתנאי שמנצור עבאס יסכים, ומרב מיכאלי, תמר זנדברג וניצן הורוביץ יאשרו. שר הביטחון בני גנץ והשר לביטחון פנים עמר בר-לב יכולים רק לקשקש בלשונותיהם. למזלו של גנץ, הוא טרם הגיע לגבהים, שכבש בסערה לדראון עולם עמר בר-לב, אך ראוי לציין, הוא משתדל. כפי שאמר רופא מסוים, "תשעים אחוז זו תורשה, והשאר - גנטיקה".

שוב נתפסנו בהפתעה עם מודיעין חסר בגלל קונספציה מוטעית, ושוב נערכנו רע מאוד, כהרגלנו, למלחמה של אתמול. השב"כ יצטרך לחשבון נפש קשה; ואין די בתדרוך עיתונאים, שכביכול ידיו קשורות יחסית בכל הקשור לערביי ישראל (כפי שדיווחה לילך שובל בישראל היום, 29 במארס 2021). ראו זה פלא, כשצריך להכות ביהודים ישראלים, ידיו משתחררות בחדווה.

האיום בתאים רדומים קיים מאז החל דאעש להתפורר, ואינו חדש. כבר נתפסו ערבים ישראלים, שניסו להתקשר עם דאעש, או פעלו בהנחייתו. מי ישמור על השומרים?! אנחנו בגל גואה של טרור עוד מלפני "שומר החומות". לחלוטין, אין זה גל חדש, אלא המשך המאמץ הערבי בעשור הזה. מאמצי צה"ל והמשטרה להסתיר את העובדות על הפיגועים הרבים בנגב, ביהודה, בשומרון ובערבים המעורבות. כלומר, לשקר לציבור במצח נחושה, פאתטיים. כך, זומנה איילת לאש מהיישוב רחלים לחקירה במשטרת אריאל כיוון שפרסמה ברשתות חברתיות אירועי טרור. כנראה, תופרים לה תיק משום שהפריעה לאנשי הזדון לרמות את עם ישראל.

נדרש עוז בטרם פורענות, ואת זה נשיג, בספק רב מאוד, לדעתי, רק אם, חס וחלילה, יתרחש שוב אירוע מונומנטלי בנוסח הפיגוע במלון "פארק" - אם כי אני מפקפק האם יימצא כעת בקרבנו תואם אריק שרון. הפוחז, שיושב בראש הממשלה, והריקא, מחליפו, יכולים, לכל היותר, לפלוט הרבה אוויר חם וססמאות חסרות-שחר, גם כי לא יקבלו אישור ליותר מזה מאדוניהם, הפרוגרסיווים האמריקניים, וממנצור עבאס, המפקח על ממשלתם מטעם האחים המוסלמים.

כנראה, הנשיא אברהם לינקולן צדק - אי-אפשר לרמות את כל העולם כל הזמן. סקר, שפורסם במעריב אונליין קובע, שהציבור סבור, שבנימין נתניהו היה עושה זאת הרבה-הרבה יותר טוב (40 אחוזים) מנפתלי בנט (12 אחוזים) (מי יתמודד יותר טוב עם הטרור - בנט או נתניהו? הסקר הציג תוצאה חד-משמעית). הנשאלים העריכו את טיב הטיפול הממשלתי בגל הטרור כמעט חד-משמעית - לא טוב (68 אחוזים), והציון לתחושת הביטחון האישי היה 4.2 מתוך עשר.

ויש גם הפתעות - הממשלה החליטה, למרות גל הטרור, להמשיך את ההקלות לערבים ברמדאן. כנראה, אימצה את גרסת מנצור עבאס ללוחמה בטרור (לוט"ר): להביא לבתי-הסוהר אימאמים, שיסבירו למחבלים הכלואים, שטעו בדרכם. רעיון נאצל, אלא שפרקליט השטן שבי שואל, היכן נשיג ולו אימאם אחד בסדום, שמתנגד לטרור נגד יהודים?!

בּוּעות

עוד בועה מתנפצת לנגד עינינו, אך אל חשש חכמי חלם שלנו ימציאו עוד בועות מופרכות, שיתנפצו מוקדם, או מאוחר, כיוון שיש ביקוש לדברי חוכמתם המדהימים, ללא כל קשר למה שעוללו לנו ולמה שעוד יעוללו.

פעם זה היה הסכם אוסלו; פעם - מזרח תיכון חדש; פעם - אביב ערבי; והפעם - מתפוצצת ברעש עז בועת נאמנותם של ערביי ישראל. בפיגועים האחרונים, ולא רק בהם, נחשף, כי ערבים ישראלים חברים בדאעש, מתכננים פיגועים ביהודים ומרגלים עבור האויב (ואין הכוונה לערביי מזרח ירושלים, שהם גורם עוין מלכתחילה). לכאורה, אין חדש תחת השמש, אך החידוש הוא בכמויות, מ̤עבר למעורבות ערבים ישראלים בפרעות בערים המעורבות ובמעשי חתרנות.

תחרות

פעם, בשנות השישים, נחשבתי לגבוה מאוד, והייתי הגבוה בבני מחזורי בתיכון. בבר-מצווה שלו, היה בכורי גבוה ממני; וכמותו - אחיו. מבלי ידיעתם רשמתי את שני נכדיי הגדולים לתחרות, והם זכו בה: גם הם, כאבותיהם, היו גבוהים ממני בהיותם בני-מצווה.

גילוי נאות: מאז בר-המצווה של בניי, נמכתי קצת. מה לעשות?! אלה הגיל והתרגיל. ובכל זאת, רחב לִבִּי כשראיתי את נכדיי התמירים, שעדיין גדלים, בלי עין הרע.

להגן על העורף

במסגרת דיונינו בסדנת "פורום אלפרדו" לחקר מלחמות על המלחמה הבאה, ירצה ד"ר סא"ל (מיל') אבי ביצור - ראש המגמה לביטחון ולהגנת העורף, במכללה האקדמית בית ברל, ולשעבר מנכ"ל המשרד לענייני גמלאים - על הגנת העורף. סדנת אלפרדו תתכנס ביום חמישי, 28 באפריל, בשעה 18:30, בספרייה הציבורית "לדורות", שדרות דוד המלך.