מה אנו מצפים מהמינהל הציבורי? מה אנו מצפים מעובדי הציבור? מנבחרי הציבור? אנו מצפים שיהיו מקצועיים, יעילים, אמינים, ישרים, שיאמרו אמת, רק אמת ושום דבר מלבד האמת. ואם זה מה שאנו באמת מצפים, אנו מעידים על עצמנו שאיבדנו הקשר עם המציאות, יען כי אין אנשים מושלמים באף מקום, בייחוד לא במערכות בהן קובעי המדיניות נבחרים בבחירות, או ממונים גם על בסיס שיקולים פוליטיים. ולכן המקצועיות, והיעילות של הצמרת מוטלת בספק, ואנשים המוטלים בספק ממנים אנשים אחרים המוטלים בספק, ועד כמה שזה כואב, זה מחיר הדמוקרטיה, והעדר דמוקרטיה הרבה יותר כואב.
ומה בקשר לאמינות, יושר ויושרה? האם גם כאן חובה להתפשר? ותשובתי היא כן, ודאי שכן, כמו שהורים משקרים כדת וכדין לילדיהם, אפילו בהמלצת מומחים, כן שלטון חייב לעיתים לשקר לתושבים. זה כואב אך זה הכרחי, ומעבר לכך אנשים המטפסים במעלה הסולם בכל סקטור, זקוקים למרפקים, זקוקים לשיטות לאו-דווקא עדינות, הגובלות במקרים רבים בלשון חלקלקה. כך הם צומחים, וכאשר הם מגיעים למעלה, הם כבר פחות מבחינים בין אמת ובין שקר. לא כולם, אך רבים מהם.
אז היכן הגבולות? האם ניתן לעצמנו כך להידרדר מדור לדור? והתשובה היא לא, ודאי שלא. אצל הפוליטיקאים יש בחירות, ומי שעף מהמסלול מחליפים אותו, ועובדי ציבור, על-אף שבצמרתם יש פוליטיקאים, ומתחתם נמצא את אנשי אמונם. אך כבר מאנשי אמונם וודאי למטה עד אחרון הפועלים יש קריטריונים של השכלה, ניסיון, המלצות, העדר עבר בעייתי ביחסי אנוש או מול מערכות החוק, ועדות קבלה וכיוצא באלה כלים לבחינת הכישורים המקצועיים והיעילות על העובד, זה לא פתרון הרמטי. אך מי שמצפה לפתרונות הרמטיים הוא כאמור לא ריאלי.
ההנחה היא שמי שהיה בסדר עד היום בתפקיד X ויש לו "על הנייר" כישורים לתפקיד בכיר יותר X+1 הוא מועמד ראוי כי אנו מניחים שאדם עם עבר נקי וכישורים מתאימים ישפר את כישוריו בתפקיד הבא וככל שהוא מתקדם כן ישכיל ויצבור ניסיון, ואם יפסיק להתפתח ייתקע (ועל-פי עיקרון הפיטרי זוהי מחלה מרכזית של ארגונים).
אבל האם הוא יכול לסגת? האם הכישורים של אדם נמחקים ככל שהוא צובר יידע? האם היכולת שלו פחותה יותר ככל שהוא צובר ניסיון (ואיננו עוסקים בירידת יכולות עקב מגבלות פיזיות או נפשיות)? והתשובה היא כן, ודאי שכן. איננו מדברים על נסיגה בכישורים, איננו מדברים על נסיגה בניסיון, עסקינן בנסיגה ביושר, בניקיון הכפיים.
ככל שאדם מטפס גבוה יותר, ככל שמשתכר יותר, ככל שהוא רואה עולם, ככל שהוא נחשף לצד הפחות ישר של העולם, עם האוכל בא התיאבון. הוא רוצה דשא כמו לשכן, הוא רוצה וילה כמו למתחרה שלו על לב הבנות מהתיכון, הוא רוצה אוטו יותר מפואר מהאוטו של המפקד בצבא, הוא רוצה לאשתו תכשיט, שכל החברות תקנאנה עד הגג. הצעות נכלוליות תמיד יש ואז עלול גם לבוא הפיתוי, ודי להתפתות פעם אחת, כי לאחר מכן הוא נסחט. בהתחלה הוא עלול לקבל דבר פעוט, אחרי כן דבר קצת יותר גדול לפעוט שזה עתה נולד, ואחרי כן יש כמובן יומולדת כל שנה, בר מצווה ומה לא ואז גם נפתחת קופת הציבור, על-מנת לגמול לגומלים ואז השמים הם הגבול.
אז מה עושים? אנו הרי מדברים על מסלול בטוח שכל אדם שאינו רס"ר משמעת "שחור לבן" עם עצמו יכול בקלות ליפול אליו, מעידה קטנה ואופס אכלת אותה לדורות. יתרה מכך, גם אם כל אנשי הציבור היו מלאכים, והיו מדביקים לעצמם מדבקות נגד שחיתות כמו כאלה שעוזרות נגד עישון, מה היה חושב הציבור? הרי לא די בעובדות לגבי המינהל הציבורי, חשובה מאוד גם מראית העין. על-מנת שמינהל יהיה יעיל על הציבור להאמין בניקיון הכפיים של המינהל כי אם הציבור לא מאמין, חלק ניכר ממשאבי המינהל מוקדש לכיבוי שריפות שלא היו צריכות כלל להידלק לולא חוסר האמון.
תופסים את השור בקרניו
איך מתגברים על שור? תופסים בבואבוס שלו? אני לא ממליץ. השור בועט אחורה, הישר לבואבוס של האוחז. על-מנת לתפוס שור, חובה לתפס בקרניו, וחובה לתפוס את הקרניים כאשר השור קטן, תינוק. כמו אחד שנדרס על-ידי רכבת ואחרי כן הוא היה מחרב כל קומקום שורק שמא הוא יגדל, יהיה רכבת שורקת, וידרוס אותו שוב. אז בואו נתחיל לתפוס
אסור להימצא במצב של חשש לניגוד עניינים
אנו אנשי ציבור מופקד בידינו נתח מנכסי הציבור, אומרת לנו המדינה. תקשיב חביבי, אל תספר לי סיפורים על היושר שלך, תקרא ב-News1 את המאמר של השמנדריק הזה אפרים ותבין שכל היושר שלך מתנדף בשנייה אחת של פיתוי ואז אתה מתמכר וסיימנו אתך ומשפחתך וחבריך. בעניין הזה אנחנו מתכוונים להרחיק אותך באמצעות בריקדות, ממש כמו שמרחיקים גפרורים על-מנת שלא יהיו בקרבת ילדים. כך אומר השופט אהרן ברק בבג"ץ סיעת הליכוד נגד ע' פ"ת "כלל יסוד הוא בשיטתנו המשפטית כי אסור לו לעובד הציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים (conflict of interest)". אנו דואגים הרבה לפני שהגפרורים בידיים של הילדים, אנו דואגים שלא תהיה אפשרות ממשית שהגפרורים יגיעו לידיהם.
אסור להימצא במצב של ניגוד עניינים
נפלנו, הייתה הפסקת חשמל, הארנו באמצעות נרות חנוכה דהויים וכפופים מלפני שבע שנים, והשארנו ברשלנות את קופסת הגפרורים על השולחן. הילד כמובן לקח את הקופסא, פיזר את הגפרורים בכל הבית, הוא אפילו לא ידע שאפשר להדליק אותם, הוא סתם שיחק, ואז בדיוק נכנס השכן, והגפרורים פזורים על הרצפה.
"אתם אנשים מסוכנים", "אני לא מוכן לדבר אתכם יותר", "אני אדווח לוועד הבית", "זה יעלה לכם ביוקר", "הילדים שלי לא ידברו עם הילד שלכם יותר", פלט השכן ויצא בטריקה. האם נגרם נזק פיזי? לא, אבל מראית העין, אללי, האמון בין השכנים, מבוגרים, ילדים, אללי - שנים של יחסי שכנות טובים, קרסו על מזבח של חוסר תשומת לב מטופשת.
גם ניגוד עניינים וגם חשש לניגוד עניינים הם פגע רע לנראות, לאמון של הציבור במערכות השלטון, לקרבה המסוכנת מרחק פסיעה מהאש. לדוגמה, יאיר לפיד מינה את קרובת משפחתו לדירקטוריון של גוף ציבורי. האם הוא עשה רע לארגון? בכלל לא בטוח, כי ייתכן שהגברת היא משכמה ומעלה ואולי היא הייתה מקפיצה את הארגון שנות דור קדימה. אך האם הוא פעל כיאות? ודאי שלא, כי מינוי כזה מדיף ניחוח דוחה של נפוטיזם, נפוטיזם על-ידי המטיף המרכזי נגד נפוטיזם, ואם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר. מזל שלא ניצתה האש, הגברת פרשה לאחר כבוד טרם פרצה השרפה. ממש כמו פעוט המשחק בגפרורים מבלי להצית אותם.
מרמה והפרת אמונים/שוחד
מרמה והפרת אמונים ושוחד דומים במספר היבטים ושונים באחרים, לעיתים אפילו חופפים חלקית, המכנה המשותף הרחב ביותר ביניהם הוא שניצתה אש פלילית, אש בעצמות שונות, אש בגבהים שונים אבל אש.
מרמה והפרת אמונים "קטנה" היא מצב של ניגוד עניינים גדול, מצב בו העין והבטן לא יכולות להבליג על האבסורד בין אם בגלל ההיקפים או בגלל סיבות נכלוליות אחרת ואילו מרמה והפרת אמונים "גדולה" היא כזו עם "סטייה מהשורה", מצבים בהם איש הציבור פותח באורח לא ראוי את קופת הציבור ומיטיב עם גורמים באורח לא תקין.
גורמים שאסור להם לשים ידם בקופת הציבור. עבירת השוחד נחשבת הרבה יותר חמורה, כי בעבירת השוחד דוחף איש הציבור טובת הנאה לכיסו, לעיתים הוא גם ייתן תמורה, לעיתים לא, אך שורש השוחד הוא טובות הנאה שדוחף איש הציבור לכיסו.
השופט מישאל חשין קבע בפרשת שבס: "אין ספק כי לקיחת שוחד, למשל, מעשה הוא של הפרת אמונים הפוגע בציבור, אלא שהעבירה של לקיחת שוחד ניתקה עצמה מִקְֶם מ'עבירת המסגרת' של הפרת אמונים על דרך הסתם, ומצאה לה משכן לעצמה בעבירה פרטיקולרית הקרויה לקיחת שוחד. הוא הדין בעבירות פרטיקולריות אחרות הבנויות אף-הן על מעשים של הפרת-אמונים".
השופט ברק קבע בעניין מפלגת הליכוד נגד עיריית פ"ת: "התוצאות: תוצאותיו של האיסור בדבר ניגוד עניינים משתרעות על שטחי המשפט כולם. כך, למשל, בתחומי המשפט הפרטי עשויה התנהגות שיש בה ניגוד עניינים לשמש בסיס לזכות השבה של כספים שנתקבלו תוך הפרתו של הכלל (ראה ע"א 304/70 (משה אביעם נגד מדינת ישראל, פ"ד כה (665 (1.)). בתחומי המשפט הפלילי, עשויה התנהגותו של עובד ציבור תוך ניגוד עניינים לקיים את היסודות של עבירת השוחד והפרת האמונים".
חוט השני
ומהי המסקנה? המסקנה היא שחוט שני עובר בין כשלי יושר וניקיון הכפיים של עובדי ציבור בעיסוקם מול הציבור, זה מתחיל מחשש לניגוד עניינים (גפרורים בארון אך ילד על כסא יגיע אליהם), עובר דרך ניגוד העניינים (גפרורים על השולחן, הילד מפזר אותם והשכן נכנס), וממשיך משם לאש הבוערת מרמה והפרת אמונים/שוחד.
ואיפה התחלנו? התחלנו בכך ששור תופסים בקרניו, והקרניים של השור שלנו הם אותו מצב של חשש לניגוד עניינים, אשר אם נצליח למנוע אותו מנענו את כל היתר שנגררים ממנו כמעט באופן שלא ניתן למניעה, המדרון חלקלק, והיושר חמקמק.
נו שויין, אז איך מצמצמים חשש לניגוד עניינים
אחרי הטחינה המורכבת אנו מבינים שאם לא נאפשר לחשש לניגוד עניינים לחדור אלינו הביתה, אז גם כל היתר לא ייכנסו. אם הפתח לא מאפשר לעכבר להיכנס, ודאי שחתול נמר ופיל שהם אחיו הבוגרים של העכבר לא יצליחו להיכנס.
אז באו חכמים ואמרו, או קיי, אנחנו נתפוס את השור בקרניים נבנה תהליך שאנשי ציבור ונבחרי ציבור יפרטו את כל החששות שעלולים להיות להם לניגודי עניינים נעשה רשימה, נחתים אותם, נחתום גם אנו ומכאן והלאה כל הרע הזה מאחורינו.
ונשאלת רק שאלה אחת
ונותרת רק שאלה אחת ויחידה: כיצד, שר התקשרת יועז הנדל, האחראי על ביצוע חוק הרשות השנייה, וכל שאר החוקים העוסקים בתקשורת, הרגולטור על כל תחום התקשורת במדינה אשר הוא גם צרכן של הרשות השנייה כפוליטיקאי המופיע בתוכניות, בין אם בחדשות, מגזינים ובין אם בתוכניות אחרות, והוא מקבל מהם טובות הנאה רבות לצורך מיצובו וקידומו הפוליטי, איך כל זה מסתדר לנו? האם אנו תופסים את השור בקרניים או שמא אנו תופסים אותו בביצים? האם השור עוד מעט יחטיף לנו בביצים? כיצד כל התורה שהתפתחה לאורך שנים בהוצאות ענק, בפסקי דין משבס ועד פתח תקוה, הכל קורס אל מול העובדה שיועז הנדל לא נדרש כלל לחתום על הסדר ניגוד עניינים בממשלת בנט, והוא חופשי לקבל מכל אלה שגורלם מצוי בידו טובות הנאה, והוא מקפיד לקבל אותן בשיק, בחן ובנונשלנטיות ראויה לציון.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
