מחייכים בפרסומות ושודדים לאור יום

מה המכנה המשותף לשחקנים דביר בנדק, רותם סלע, עמוס תמם, גל תורן? ארבעת המוכשרים, אנשים סימפטיים, נעימים, עוברי מסך ופרזנטורים של הבנקים לסוגיהם. כל אחד מהם חושף טורי שיניים צחורות ששכולה אין בהם, מיומנות משחק משובחת, ומשפטים אשר בחלקם נשמעים מצוין רק שאין בינם לבין המציאות מאומה.

הספינים על בנק שאוהב אותך, שמתרגש לקראת, שעושה הכל למענך, שפשוט הוקם אך ורק כדי לזכות בחוויית הענקת השירות לך, הלקוח הנפלא, הוא פיקציה חסרת אחריות. רותם, גל ועמוס, יסלחו לי, הפעם אני מבקש לשתף את הקוראים בבנק אותו מייצג השחקן המוכשר, דביר בנדק. בנק המתהדר באינטראקציה אישית, בנק המתהדר בכותרות קליטות, חלקן חלולות ונותרות ברמה ההצהרתית בלבד, כמו "להתקדם ולהישאר בן אדם".

בן אדם הוא מי שאינו עושק אותי כלקוח, בן אדם הוא אינו מי שחסכונותיו אינם זוכים למינימום של אחוזי ריבית, בן אדם הוא לא מי שעושק אותי בעמלות גבוהות, בלתי הגיוניות, בן אדם הוא לא מי ששודד אותי לאור יום על משיכת כסף מסכום מסוים, וכשאתה מרים גבה, מנסה לצייץ מחאה, אתה מושתק כי, זהו בנק של בני אדם, בן אדם עם לב של בוט.

בן אדם, גם עם חיוך ממיס וכובש, המדקלם משפטים מנותקים מהמציאות, בקלילות, בנעימות, בחיוך בלתי נגמר, הוא לא מי שתובע ממך לשלם מאות שקלים, מאות שקלים על הפקדת כסף לבנק.

הגעתי לסניף, בידי מעטפה עם סכום כסף גבוה אותו משכתי במספר הזדמנויות לצורך רכישה משפחתית, אשר לא צלחה. כשמשכתי את הכסף, שילמתי מאות שקלים בגין המשיכה, כשביקשתי להחזיר את הכסף לבנק, נדהמתי. הפעולה הסיזיפית והקשה, של הפקידה אשר ארכה דקה ורבע, ובאה לידי ביטוי בהנחת הכסף במכונת הספירה, הכנסתו לתוך נייר מגולגל, איגודו בגומייה קטנה, ותביעה לשלם מאות, כן מאות שקלים בגין מהלך זה.

בנק של בני אדם, אין ספק, רק אלו בני אדם? חמדנים? תאבי ממון? עושקים את האזרח התמים, את בן האדם לו הם מבקשים כל כך לדאוג? אוליי עדיף כבר בוט, לא מחייך, לא מספר סיפורים, לא מכזב, לא מוכר אשליות ולוקח ממך מאות שקלים על כלום ושום דבר. לאורך כל כתיבת המאמר, עולים לנגד עיניי בעלי חיים מסוימים מאוד, בעלי חיים המעוררים תחושת מיאוס וגועל, בעלי חיים שהם אינם בני אדם, בשום פרמטר.

כשזעתי באי נוחות על כיסאי מול הפקידה הסופרת מול בן האדם, ואמרתי כי איני מבין מדוע על ההפקדה אני צריך לשלם מאות שקלים, חככתי בדעתי לקחת את הכסף ולצאת, אמרה לי הפקידה, בת האדם, "תפנה לבנקאי שלך הוא אולי יוותר על העמלה". לא יאומן, אלו לא סתם בני אדם, או תגרנים בשוק, מיומני משא-ומתן בבזאר טורקי. אלה בני אדם, לא בוטים.

בעודי נסער מהפרידה הכפויה ממאות שקלים, עמלת "טיפול במזומנים", צדה את עיניי עוד פרסומת של דביר החייכן, נוטף הכריזמה והחינניות, על מגוון הטבות ומבצעים. אולי בכל זאת עדיף שירעננו את הקיץ אולי לבוטים, או לבני האדם הנהנים מאוד מעמלות מומצאות, מיותרות, עמלות השודדות את כיסי הלקוחות לאור יום. למי המבצעים? למי ההטבות? למי ירעננו? לא לי. מי יתנני בוט ולא מוכרי אשליות.