תודעה עצמית

הישג כביר

בהחלטה חשובה של ד"ר יפעת שאשא-ביטון, צרת החינוך, תטוהר תוכנית הלימודים בתיכון הממלכתי לכאורה מכל תולדות הבית השני - גלות בבל, הצהרת כורש, החשמונאים, המלך הורדוס, המרד ברומאים, מצדה, חורבן בית-המקדש וגם ממרד בר-כוכבא. כן יוסרו מהתוכנית הלימודים בהיסטוריה תולדות הקהילות היהודיות בימי הביניים.

בחומר הלימוד נותרו הציונות ומלחמת העולם השנייה, והמורים יבחרו האם ללמד על הרצל, על הצהרת בלפור, על ארגון ניל"י, על השלטון העות'מאני ועל יחס התנועה הציונית למלחמת העולם הראשונה. כן עליהם לבחור בין הוראה על יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה לבין לימוד קורות הלוחמים היהודיים בצבאות בעלות-הברית.

כיוון שבין כה וכה יבוטלו, במסגרת הרפורמה המדהימה של שאשא-ביטון, בחינות הבגרות בהיסטוריה, בספרות, בתנ"ך ובאזרחות, ובמקומן יתבסס הציון על הערכה חלופית של המורים: בחינות פנימיות, כתיבת עבודות ומטלות נוספות - אין לתוכנית החדשה כל ערך. מקצועות, שאין בהם בחינת בגרות, נמוגים. כך, תשיג שאשא-ביטון הישג חשוב לקראת הבחירות, שיגשים את מטרותיה: לשמוט עוד נדבך בהשכלה הכללית של התלמיד הישראלי, ולפגוע בתודעתו העצמית כבן לעם היהודי.

שממה אינטלקטואלית

כינוס של חמישה רמטכ"לים יחד כדי שיביעו את דעותיהם - כביכול המקצועיות - ערב בחירות נראה חשוד בעיניי כתעמולת בחירות גרידא. שלא כמו ש', ידידי, לא נטלתי מחשבון, כדי לחשב כמה פנסיות גובים החמישה מאתנו - על לא-עוול בכפיהם. ככל שתנברו בזיכרונכם, לא תמצאו סיפורי הצלחה של גנרלים בפוליטיקה הישראלית, גם אם מונו הנ"ל לראשי ממשלות. מיום ליום אני מתחזק בתמיכתי באמירתו של אל"ם (מיל') ד"ר עו"ד יעקב חסדאי, שכניסת גנרלים לפוליטיקה הישראלית פוגעת ביוקרת הצבא. בלי מדים נחשפים הגנרלים במערומיהם, בגמגומיהם, בלשונם העילגת ובהשכלתם הדלה (למרות שלכולם תעודות MA אינסטנט, לפחות).

גנרלים ככלל אינם העפרונות הכי מחודדים בקלמר האנושי. סוציולוגית ואוניברסלית, רק ביפן ובגרמניה הלכו הטובים לאקדמיות צבאיות. בשאר העולם היו אקדמיות צבאיות וצבאות מפלטם של הבינוניים ומטה (עיינו בתיאור המרתק של נורמן דיקסון בספרו המונומנטלי, הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא). כידוע, אלברט איינשטיין, קארל פופר, ישעיהו ליבוביץ' ודומיהם - מיטב השכל האנושי - התרחקו מצבא ומצבאיות. בניגוד לתדמיתו, זה כולל גם את צבאנו, שכמו מרבית הצבאות בעולם, הנו שממה אינטלקטואלית, ודואג לקדש את הבינוניות (ומטה! - טוען ש' הנ"ל).

כלומר, גנרלים הנם ליגה בפני עצמה, ואפשר להשוותם רק בתוך אותה הליגה, כפי שאמר מורי בכתה ב', אין לחבר עגבניות ואפרסקים. כך, לעניות דעתי, אביב כוכבי הנו מהטובים בליגה זו, גדי איזנקוט - מהבינוניים, ובני גנץ - מהרדודים ביותר. בולט במיוחד הנה הנטאי הפוליטי של הגנרלים. מערכת הסינון עובדת היטב בצבא, ומבטיחה, שכמעט כל הגנרלים יתקרנפו בצד הנכון, כתנאי לקידומם. אכן, יש לה כמה טעויות, אך, בעיקרון, זו הצלחה פוליטית מדהימה של מִנהל הסגל.

ובכל זאת, אני מתפלא כל פעם מחדש כיצד מניותיו של אלוף בצלות, או של אלוף שום, מאמירות בבורסה של הפוליטיקה הישראלית לקראת בחירות, ומפלגות מתחרות על רכש גנרלים, וחושבות אותם לנזם מעניין ואטרקטיבי, שיקושש עבורן קולות, ולא כנטל מעיק מוכה בחשיבות עצמית. נכון, הם שירתו בצבא, והקריבו הרבה במהלך שירותם, אך ראוי לזכור: הם התנדבו לזה, ומפוצים ביד רחבה ונדיבה מדי על תלאות שירותם.

ש' קורא, כמו רבים, לגנרלינו, "חונטה של פנסיות תקציביות". לדעתו, אם יסירו את החיסיון מעל מעשיהם במדים, יהיו רובם כקליפה ריקה. אמרתי לו, שאם קוראים את הזיכרונות, שכתבו רבים מהם (בזמן האחרון הבשילו משום-מה הרבה מאוד ספרים כאלה, ופורסמו), ואם מקשיבים לניתוחיהם, אוחזת בקורא/מאזין הסדרתי פלצות לנוכח רדידותם. מעבר להבעת חשיבות עצמית, לאגו מנופח ולהשמעת ססמאות חלולות (מִדף מסרים?!), לרובם אין מה להגיד - אפילו לא בענייני צבא וביטחון.

דעה זו הייתה נחשבת לפני ארבעים-חמישים שנה לכפירה בעיקר, כיוון שהקצונה הישראלית טופחה כפאר היצירה הציונית וכתחליף ראוי יותר לבן הישיבה; והיא טיפחה את המיתוס הזה, כדי שתוכל להוונו ביום פרישה. לצערי, לא פגשתי מאז גיוסי באמצע שנות השישים יותר משני תריסרים של גנרלים "ירוקים" עבריים, שראוי להקשיב לדבריהם, או להתעמק בכתביהם. ואם אתם מפקפקים בקביעותיי - הביטו אל מצבנו הביטחוני הרעוע, תוצא פעולותיהם.

מנותקים

פרקליטות המדינה מתעלה על עצמה כראוי למי שהמצוינות לנגד עיניה. עכשיו היא מערערת על קביעת שופט בית משפט השלום בירושלים, כי זריקת אבן על לוחם במשמר הגבול הנה מעשה טרור. הלוחם נפצע מהאבן, ובית המשפט הכיר בו כנפגע טרור, למרות עמדת הפרקליטות, כדי שיקבל פטור מאגרת בית משפט. הפרקליטות החליטה לערער על קביעת השופט ב"השלכות לבר-משפטיות" של החלטתו. בלשון, שנועדה לבלבל אנשים נורמליים, אומרת הפרקליטות, שהצורך לערער על ההחלטה אינו שייך לדיון בעניינו של אותו לוחם מג"ב.

החלטת השופט יכולה לשמוט אבן בחומת הטירוף של מדינת ישראל, שאינה רואה ביידוי אבנים מעשה טרור, ואונסת חיילים ושוטרים להבליג על יידויי אבנים, ולא לחושבם כסיבה ראויה לפתיחה באש. כבר מזמן אין הפרקליטות מייצגת את האינטרס של הרוב הציוני בציבור היהודי. לא-אחת אנחנו נדהמים לקרוא חדשים לבקרים כיצד מגמדים כתבי האישום את מעשי הטרור, ומחזקים את המגמה של דלת מסתובבת, שנועדה למסמס את הרתעת המחבלים.

דוגמה אחרת - הפרקליטות הודתה לא מזמן, כי טעתה בשיקוליה, וביקשה להטיל עונש קל מדי על המחבל פארס ג'אבר, שיידה אבנים ובקבוקי תבערה על אוטובוס במהלך "שומר החומות". המחבל נידון, לפיכך, לשלוש שנות מאסר בלבד, גם כיוון שהשופטת דנה לקח כהן מבית המשפט המחוזי בירושלים התרשמה, שאין לו עבר פלילי והתחשבה בנסיבותיו האישיות. כלומר, הנאלח מפרנס את משפחתו, והיה על סף אירוסיו - ולא בדוח של שירות המבחן, שקבע, שג'אבר אינו מתחרט על מעשיו.

פסיקה זו מחווירה לנוכח דברי ההבל הפוגעניים של שופט צבאי, שקבע, "קשה לשפוט התנהלות של אב שכול", והורה לשחרר ממעצר את אביו של המחבל, שביצע את הפיגוע הרצחני בבני-ברק, לאחר שנעצר בשל דברי הסתה ועידוד לפיגועים נוספים. כנראה, מעוניינת מערכת המשפט שלנו, אזרחית כצבאית, שנממש את הפסוק, "עולם הפוך ראיתי" (בבא בתרא, פרק י', עמוד ב'), וכופה אותו בזדונה על הציבור.

הצלחה כבירה

בחיטוט בארכיוני, צץ פתאום קטע עיתונות לא-ישן במיוחד, המספר על הצלחה כבירה של צבאנו; וזו בשורה מרעננת ביום קיץ חם במיוחד בעיצומה של עונת שפל ממושכת מדי בהישגים צבאייים ישראלים, הנמשכת יותר מחמישים וחמש שנה. במבצע צבאי, הצליחו כוחות צה"ל להרוס פינת קפה, שהקימו שומו שמיים מתנחלים סמוך ליישוב נוקדים בגוש-עציון, כדי שחיילינו ולוחמי מג"ב יוכלו להתרענן. ברוב טמטומו, התפאר המִנהל האזרחי בהצלחה, ופרסמה בראש חוצות. זה הזכיר לי, שחכמינו אמרו, "בעקבתא דמשיחא [לפני ימות המשיח] חוצפה יסגא [תגדל] ..." (מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו).

לְשִׂכִּים בעיניה

אנדרו קארטר, שופט בית משפט פדרלי בניו-יורק, דחה את תביעת חברת בן אנד ג'ריס להוציא צו מניעה לעסקה בין חברת יוניליוור (החברה-האם של יצרנית הגלידה) ובין אבי זינגר, הזכיין הישראלי של יצרנית הגלידה. אם ברדיפתה אחרי מדינת ישראל, לא תערער יצרנית הגלידה על הפסיקה, יקבל זינגר את הבעלות על המותג בן אנד ג'ריס, וישווקו גם ביהודה ובשומרון במגבלות מסוימות. משמע, עמידה איתנה מול נבזותם של אנשי BDS - גם אם הנם יהודים - מועילה, ויצרנית הגלידה תיאלץ לראות את המותג נצרך ביהודה ובשומרון למורת-רוחה, לְשִׂכִּים בעיניה ולצנינים בצִדָהּ.