כליה אחת

ריקוד הלהבות

יעקב ברזילי שלח לי את שירו, "ריקוד הלהבות", שמוקדש למלאך גבריאל:

"כַּאֲשֶׁר הַלֶּהָבוֹת
כְּבָר רָקְדוּ בְּקוֹמַת הַמְּגוּרִים
הֵבַנְתִּי שֶׁאֱלֹהִים כּוֹעֵס
צִלְצַלְתִּי לְבַר סַמְכָא
לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה
יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת הַמְּזוּזוֹת - אָמַר
בָּדַקְתִּי
כָּל הַמְּזוּזוֹת הָיוּ כְּשֵׁרוֹת לִמְהַדְּרִין
הַלֶּהָבוֹת הִמְשִׁיכוּ לִרְקֹד
צִלְצַלְתִּי שׁוּב
צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל - יָעֲצוּ
הַלֶּהָבוֹת לֹא הִתְרַגְּשׁוּ
בְּקוֹל חָנוּק מֵעָשָׁן
פָּנִיתִי לַלִּשְׁכָּה בַּמְּרוֹמִים
הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל הִסְבִּיר לִי
לִפְנֵי שֶׁפּוֹנִים לֶאֱלֹהִים
יֵשׁ לְהַזְעִיק אֶת הַכַּבַּאִים".

אפיגון

מינוי אלוף הרצי הלוי לרמטכ"ל ה-23 של צבאנו, היה צפוי מראש בכאילו תחרות-מכרז, שהייתה על התפקיד. מבלי לערער על כישוריו של הלוי ועל ניסיונו, זה לא מה שהצבא צריך עכשיו, כשהוא בנקודת שפל אדירה, הנראית היטב במצבנו הצבאי.

הרצי הלוי נקרא ביוונית, אֶפּיגון - מי שנולד אחרון, והוא ממשיך את מה שעשו קודמיו. באנגלית - the samemore of. כלומר, אינו מבטיח שינוי רדיקלי (מהפכה) במגמה, וצבאנו ימשיך לדשדש במקום, ולהתדרדר חס וחלילה אל חידלון מוחלט. רבותינו אמרו, "אין הבוֹר מתמלא מחולייתוֹ" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות ג', עמ' ב') ו"אין חבוּש [אסיר] מתיר את עצמו מבית-האסורים" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות ה' עמוד ב'). משמע, צה"ל צריך משהו אחר לחלוטין, משהו חדש ולא-שגרתי, בכל תחומי פעילותו וביחסיו עם החברה הישראלית. לצערי, הרצי הלוי אינו מסוגל לחולל את המהפכה הנדרשת, ונקלענו לדוחק זמן לביצועה.

כל זאת מבלי להתייחס להחלטה המוזרה, אם לא טיפשית, של בני גנץ, שר הביטחון, למהר, ולמנות רמטכ"ל ארבעה חודשים לפני שרא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל הנוכחי, יסיים את תפקידו; ובכך להופכו כבר השבוע ל"ברווז צולע".

עודה - כן; בן-גביר - לא

"[יהיר] לפיד [החלול, ראש ממשלת המעבר,] אומר כן ל[רשימה] המשותפת, שמורכבת ממפלגה גזענית חשוכה בשם בל"ד, זה סבבה" - צייצה עו"ד כינרת בראשי בטוויטר. "[ח"כ איתמר] בן-גביר זו סכנה. לוגיקה חולה של אנשים אבודים".

ח"כ בן-גביר אינו כוס התה שלי, כמו מרבית חברי הכנסת בעבר ובהווה, בלי הבדל דת, מין, לאום, מפלגה ומשקל. אולם איני מבין כיצד השמאל הישראלי מבכר מפלגה אנטישמית, שרוצה לחסל את מדינת ישראל, ועוזרת לאויביה על פני מפלגה יהודית. נראה, כי תוך שנה בממשלה, שחמאס בעזרת הנוכל נפתלי בנט, חבר מרעיו והח"כים הערביים, איבד השמאל את טוהר השלטון. תוך שנה הוא הוכיח, שהוא מושחת מאוד עד לשד עצמותיו (ראו, למשל ולשנינה, את הניהול הבריוני של הכנסת בידי ח"כ מיקי לוי, היו"ר ואת הבזבוזים, שהנהיג במשכן, ואת המינויים המושחתים והנפוטיסטיים, גם כעת, בממשלת מעבר).

מישהו, שאיבדתי, לצערי, את שמו, צייץ בטוויטר, "תוך שנה, הוכח מעל לכל ספק שזהו מחנה מושחת שמדבר טוב וגורם רע. מחנה שהמית את עקרון הניטרליות. מחנה שחלון הראווה שלו בוטיקי ומושך, אך במחסן מאחור יש בית-מטבחיים, שבמרכזו שולחן עליו משוסף גרונה של הדמוקרטיה".

ומישהו אחר, שגם את שמו איבדתי, ענה לו בטוויטר: "לפני עשר שנים לא הייתי מדמיין, שהשמאל הישראלי יגיע לכזאת פשיטת רגל. שהוא יגן על מוסדות מדינה, שרומסים זכויות אדם, על מוסדות מדינה שהושחתו, על שר אוצר שיש נגדו חשדות כבדים שהזמין רצח. ידעתי, שהמחנה הזה מושחת אבל בחיים לא דמיינתי, שהוא עד כדי כך רקוב".

לא בנוח

כיוון שאני מושתל כליה, רגישותי לכל אזכור של הנושא גבוהה ביותר. לכן, התרגשתי לקרוא בטוויטר את ציוצו של אורי קירשנבאום: "עברנו ליצהר לפני שבוע. מרגיש קצת לא בנוח להסתובב פה עם שתי כליות".

משה פולסקי השיב לו מיד: "זו הדרך של הקיצונים, זרוע החלוץ של כוחות הכיבוש הציוניים, להתגבר על מוסר הכליות שלהם ... להיפטר מאחת". כמושתל, אני מוקיר תודה לכל תורם, ומתפעל מהכמות הגבוהה של תורמים בחייהם ("מן החי") בקרב הציבור הדתי, הציבור החרדי והמתנחלים אל מול כמות זעומה של תורמים חילוניים. יישר כוחם, וכן ירבו כמותם בישראל.

לא מצחיק

מנהג חדש בא למדינה, ונהגים (וגם נהגות, לשמחת צרת התחבורה מרב מיכאלי) בכל רחבי הארץ נכנסים למסעדות, לבתי-קפה ואפילו לתחנת רכבת עם מכוניותיהם. זה מזכיר לי את המערכון המדהים של יוסי בנאי ושל רבקה מיכאלי), שהנציח את המשפט הידוע "אותי זה מצחיק", ואת האמירה האלמותית, "בית-מרקחת עומד ארבעים שנה. למה להזיז"?

מה לעשות? אותי זה לא מצחיק. בכל אופן. עודני מעוניין ללגום את הקפה שלי בלי טמבון, רדיאטור, או קרבורטור, שיצטרפו לשולחני.

ההפקרות בדרכים הנה רק תסמין אחד של אי-המשילות במדינה, שמעודדת התפרעות והפרות חוק. נזכיר, כי תושב עין נקובא עוכב לחקירה השבוע לאחר שלמשטרה הגיע תיעוד, שנהג ברכבו כשכלבו אוחז בהגה. ואילו במגדל שעל חוף הכינרת חילצו עצמם שוטרים בירי ממסיבת טבע לא חוקית בחוף פרטי. המשטרה קיבלה תלונה על רעש בלתי סביר מהמסיבה, ושוטרים ופקח הגיעו למקום, ומצאו שם עשרות צעירים, חלקם שתויים ומסוממים. כשניסו השוטרים לבצע מעצרים ולחפש סמים, הם הותקפו באבנים ובחפצים, וכאמור, נאלצו לירות כדי להיחלץ.

התקריות הללו הנן, בעצם, חלק ממפת דרכים כיצד מתפרקת המדינה בגלל אזלת-יד המשטרה ומפקדיה, שכבר אינה אוכפת שום דבר, אינה נמצאת, אינה נראית, ולכן אינה מרתיעה כלל.