בעקבות ההפטרה לפרשת "לך לך"

ההפטרה לפרשת השבוע "לֶךְ-לְךָ" היא מספר ישעיהו פרק מ' מפסוק כ"ז עד פרק מ"א פסוק ט"ו. הפסוק, הפותח את ההפטרה, מפגיש אותנו עם התמודדות של הנביא ישעיהו עם ביטויי מבוכה קשה וכאב בחברה היהודית לנוכח אירועים היסטוריים קשים שפקדו אותה. לפנינו חברה זועקת ושואלת, ועם הזעקה והשאלה מתמודד הנביא במענה מעודד רווי אהבה לעם ישראל - "לָמָּה תֹּאמַר יַעֲקֹב וְתְדַבֵּר: נִסְתְּרָה דַּרְכִּי מִיְּהֹוָה וּמֵאֱלוֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר" (שם פרק מ', פסוק כ"ז).

אל מול עוצמת גילויי הייאוש רואה הנביא ישעיה את תפקידו, כמי שחייב לעודד ולנחם את העם באומרו: "אַל תּירָאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי יִשְׁראָלֵ, אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאוּם-יְהֹוָה וְגוֹאֲלֵךְ..." (שם, פרק מ"א, פסוק י"ד).

מתוך פרשת השבוע "לֶךְ-לְךָ" שואב הנביא ישעיהו בפרק מ"א פסוק ח' מילות עידוד לעם - "אַתָּה יִשְׁרָאֵל, עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי..." דברי העידוד של ישעיהו תואמים לדברי ה' לאברהם אבינו בפרשת "לֶך-לְךָ" בבראשית פרק י"ב פסוק ג': "... ואברכך ואגדלה שִׁמְּךָ ...וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה".

כשאנחנו קוראים את פרשת השבוע ואת ההפטרה כיום, אני מצווים להתייחס לנושא בחירת עם ישראל מעל כל הגויים לא בכלים משיחיים מעוותים, שהשתלטו על השיח הציבורי, שיח העלול להביא לחורבנו של הבית הלאומי היהודי היקר לכל אחד ואחד מאתנו. אלא יש לבחון את מישורי החיים החברתיים, שהתגבשו והתעצמו בחברה הישראלית.

לדעתי, ביטויי הבחירה בפרשת "לֶךְ-לְךָ" בספר בראשית ודברי העידוד הפרוסים בהפטרה מספר ישעיהו, מבטאים משאלה ברורה ליצירת חברת מופת ברחבי ארץ ישראל במישוריות החיים החברתית. זו צריכה להיות חברה, בה לא נזדקק לדברי התוכחה של הנביא עמוס על "מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶביוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם" (עמוס פרק ב', פסוק ו).

הבחירה של עם ישראל מותנית בקיום חברה ישראלית, שתעניק להון האנושי העובד את הבכורה, ולא חברה בה קיימות תופעות מכאיבות במישוריות החיים החברתית, עליהן מתריע הנביא ירמיהו בפרק ז' פסוק ו': "...יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַּעַשְׁקוּ וְדָם נָקִי לֹא תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה".

אני כמי שמעדיף את הגישה - "עַם כְּכָל הָעַמִּים" על פני בחירה "מֵעַל כָּל הָעַמִים" - מכבד בכאב את המצדדים בבחירה של עם ישראל מעל כל העמים. לא נותר לי אלא רק להביע את כאבי לנוכח עובדה המצערת אותי, שרוב רובו של העם מצדד ברעיון הבחירה. למצדדים בבחירה, שהם כאמור מהווים את רוב רובו של עמי היקר לי, אני מבקש להסב את תשומת לבם, שבחירה אינה יכולה לחיות בכפיפה אחת עם מציאות עליה מתריס הנביא ישעיהו בפרק ו' פסוק ה': "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ".

בחירה לא יכולה להיות בכפיפה אחת עם מציאות, בה הנוקד מתקוע הנביא עמוס בפרק ד' פסוק א' מתריס נגד גילויי ההסתאבות הבהמית והקוטביות החברתית הפושטת בחברה שלנו - "שִׁמְעוּ הַדָּבָר פָּרוֹת הַבָּשָׁן ... הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים, הָאוֹמְרוֹת לַאֲדוֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה". בחירה של עם מחיבת קיומן וביסוסן של נורמות חברתיות מוסריות כחלק טבעי מהווית החיים החברתיים. ולא חברה בה יש משק כלכלי המתירה מציאות חיים בה מותר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה. לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים..." (עמוס, פרק ח', פסוקים ה'-ו').

אנחנו כיום בשנת 2022 בדברנו על פרשת השבוע ועל ההפטרה הנלווית לה, חייבים לאמץ חיים חברתיים מופתיים, בהם אין מקום לקוטביות מעמדית, והבכורה היא בידי ההון האנושי העובד.

מוסר ההשכל שלי מקריאת הפרשת וההפטרה, שעם ישראל זקוק היום לנביא בעל שיעור קומה, כמו הנוקד מתקוע שבספר עמוס פרק ג' פסוק ב' אומר לעם, אותו הוא אוהב, בקול ברור ונמרץ: "רָק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקוֹד אֶתְכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם" - והעוון הוא העדרה של מופתיות חברתית, שאליה נשאו פנים כל נביאי ישראל. במקום המופתיות החברתית ברוח נביאי ישראל קיבלנו בישראל של היום קוטביות מעמדית עם עוון של קפיטליזם חמסני, ובליווי העוון של העדר כל אפשרות לזוג צעיר לבנות את ביתו מבלי שיהיה משעובד לריבית ומשכנתא חמסניות של חברות הון. הון שנצבר מעושק.