הכירו את ה"בשת" - החליפה הקטרית שלבש מסי

הבִּשְת ידוע כאחד מסמלי הערביות, בדיוק כמו הכאפייה. את הבִּשְת מכינים באופן מסורתי משיערות גמל (עוד סמל לערבי הבדווי) ומצמר מכבשים. הבִּשְת היקר, כמו זה שקיבל מסי, הוא דק ועדין, כך שלא יחמם בקיץ וישמור מפני הרוח בחורף, אך יש בשווקים גם בִּשְת זול ממשי גס יותר שמכינים לעונות הקרות יותר. אם הכאפייה והעַקַאל (בפי הבדוים: עַגַאל) - הרצועה העגולה השחורה השומרת על יציבותו, נחשבים לכתר על ראשו של הערבי, הרי שהבִּשְת נחשב לסמל המכבד את שאר גופו, כמו גלימת נסיך.

סטודנטים המסיימים את לימודיהם בקטר נוהגים במסיבת הסיום ללבוש את הבִּשְת החגיגי עם השוליים מזהב. העבודה לייצור הבִּשְת אינה פשוטה ומצריכה צוות מומחים לעבודת יד ותפירה. לייצור בִּשְת יחיד דרוש כמעט שבוע עבודה לצוות של לפחות שישה עובדים במספר שלבים של רקמה. עלותו בהתאם לאיכות המשי נעה בין 400 ל-2000 דולר. המשי היקר ביותר הוא ה"כּוּפי" (ליד נג'ף) המיובא מעירק והזולים יותר מבוססים על משי מיפן או מאנגליה.

מלבד נסיכי אאל ת'אני בקטר, נוהגים ללבוש אותו בקביעות מלכים ונסיכים של כל מדינות המפרץ הבדווים, בהם המשפחות המובילות - משפחת סעוד בסעודיה, ח'ליפה בבחריין, נהיאן באמירויות וצבאח בכוויית.

מבחינת השקפת עולמם של הקטרים, במונדיאל ערבי ראוי להלביש את מלך הכדורגל בלבוש המלכים הערביים.

אולם במערב היו שהפנו ביקורת על הצעד הקטרי וטענו שבאופן סמלי, הגלימה שעטפה את מסי הסתירה את החולצה הלאומית של ארגנטינה, להפגין את שליטת קטר על הכדורגל בכלל, ועל כוכבי הגמר מסי ואמבפה בפרט. נזכיר כי קטר היא הבעלים של קבוצת PSG - פריז סאן ג'רמאן שם משחקים שני אלופי העולם.

אחרים ראו בצעד זה המשך לתופעת ה-SPORTWASHING, אירוח תחרויות ספורט להלבנת משטרים אפלים. במקרה של קטר מדובר בנסיכות שתמכה ועדיין תומכת באחים המוסלמים, בחמאס ועוד ארגוני טרור סוני במזרח התיכון.

כדאי להעיר גם כי בכמה עיתונים במדינות ערב נאלצו להסביר מהו הבגד שהולבש על מסי, כמו ב"מִסְר אל-יום" (מצרים היום) שם הסבירו מהו "הבגד הערבי במחיר הדמיוני" שלבש כוכב ארגנטינה. הסיבה לכך היא שכבר כמה עשרות שנים הבִּשְת נפוץ יותר במדינות המפרץ השבעות והעשירות ופחות באזורים של עולם הערבי הרעב והעני, כגון ארצות המגרב, מצרים, סוריה, ירדן ולבנון. במדינות אלה נחשבים בגדים כמו הבִּשְת לנכסם של עשירים בלבד ומזכירים את חוסר הצדק החברתי-כלכלי בעולם הערבי.