ההלוויה השגרתית של הדמוקרטיה

בימים אלה מתנהל משא-ומתן קשוח בין נציג החברה קדישא בעיר הולדתי לביני בסוגיית עלותו הכספית של שכירת חדר קטן צמוד לחדר הטהרה בבית העלמין למשך ארבע השנים הבאות. מעולם לא העליתי בדעתי לשכור חדר בבית העלמין, אך כשלו רגליי, עייפתי מלהשתתף בהלוויות הרבות המתקיימות מאז נודעו תוצאות הבחירות, מסעות הקבורה היומיומיים לדמוקרטיה, למוסר, לתקווה, מסעות שנראה כי יארכו לאורך כל תקופת הממשלה הנוכחית.

ההתמודדות עם קץ הדמוקרטיה ומסע ההלוויה המתוכנן הוציא מודעות אבל והשתתפות בצער וביגון הקודר על מותה של הדמוקרטיה מגופים וארגונים רבים במדינת ישראל ובעולם. הראשונים שידעו על האסון העומד להתרגש על ראש אזרחי מדינת ישראל ויהודים בכל העולם, רצו לספר לעולם על הדמוקרטיה המדממת הגוססת, הנמצאת רגע טרם נפיחת נשמתה, היו פוליטיקאים בעבר ובהווה, פוליטיקאים מובסים, זועפים וכועסים בעקבות כישלון השקעתם המוחלט בניסיון למנוע את בחירת ראש הממשלה החדש ומפלגות גוש הימין.

אחריהם יצאה ההוראה לארגונים ועמותות לזכויות עצמם, משכורתם, הגורמים המממנים ממדינות "חובבי ציון", להתחיל את בליץ האובדן והשכול על מותה של הדמוקרטיה הישראלית וקריאה להשתתפות במספד הנהי והבכי, הקינה והאבל על קבורת הדמוקרטיה. הממומנים הספידו את הדמוקרטיה שגוועה בטרם עת באולפנים, בתחנות הרדיו, במאמרי דעה. שק ואפר יוצע לכל. עוד אלה מקוננים, חבורת גנרלים עתירי דרגות, מדושני עונג, הביעו צערם העמוק במברק ניחומים בהול מצטרפים למסע ההלוויה המתקרב לכניסת בית העלמין.

אל מסע ההלוויה ההמונית הצטרפו גם חברי מועדון המפכ"לים, שהביעו צער מאופק על הטרגדיה הלאומית. אחריהם השתרכו ההייטקיסטים, חנוטים בעניבות קפוצי שפתיים, לצידם פסעו מעדנות נציגי מערכת המשפט לבושי גלימות שחורות, נושאים זרים פרחוניים, רעננים, להניח על תלולית העפר מתחתה נקבעה הדמוקרטיה הישראלית.

ההלוויה הגיעה לרחבת ההספדים בבית העלמין, הס הושלך כשהארון הוצב במרכז הרחבה, דממה. קבוצת יועצים משפטיים, פרקליטי המדינה הגיעה מתנשפת בכבדות, רוטנת איך התחילו את ההספדים בלעדיהם. לפתע חלפו מעל הארון המוטל לרגלי המלווים מטוסים שערכו מטס כבוד לדמוקרטיה, טייסי יחידת 555 ערכו פעלולי הצדעה לדמוקרטיה ובסופה נמתחה בין שני מטוסים כרזת ענק בה נכתב: "קו ההגנה האחרון לדמוקרטיה הישראלית".

עוד רגע ייסתם הגולל על הדמוקרטיה, האבלים יניחו פרח, ילכו לביתם, למשרדיהם, ימחו דמעה, יניחו ראש על כתף פנויה, יעמדו נבוכים בפני מממניהם על שלא הצליחו במשימה, מותירים מאחור את גוויית הדמוקרטיה ועליה הררי זרי פרחים. בתום הקבורה הודיע המנחה על שעות התפילות, אזכרת הנשמה, והבהיר כי הדמוקרטיה במותה יצרה היסטוריה, לראשונה יש יותר מימי 'שבעה', 'שלושים' ושנת אבל, מעתה ארבע שנות אבל.

כולם התנועעו לצלילי השיר, הניחו נר נשמה בכל מקום, לא לשכוח את יום קבורת הדמוקרטיה. כך, הניסיון הבלתי פוסק להציג בכל יום את תכריכיה, את מותה, את מודעות האבל, הדמוקרטיה במדינת ישראל איתנה, מופת של דמוקרטיה. הדמוקרטיה נקברה לפני עשרות שנים, הרבה לפני שמנחם בגין עלה לשלטון. המקוננים הסדרתיים, הקברנים המקצועיים, המספידים המוכשרים אינם מתים הם רק מתחלפים. הדמוקרטיה במדינת ישראל היהודית הדמוקרטית היא ההוכחה לכך.